המקור ארמי. מופיע בתנ"ך: ”שֵׂעָר צָהֹב“ (ויקרא יג, פסוק ל), ”ובכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב“ (עזרא ח, פסוק כז) קרוב בהוראתו לזהב.
בימי המשנה לא נהוגה היתה האבחנה בין זהוב לצהוב, ככתוב: ”כל השערים שהיו שם, נשתנו להיות של זהב, חוץ משער ניקנור, מפני שנעשה בהן נס ויש -אומרים, מפני שנחשתן מצהיב“ (משנה, מסכת משנה – פרק מדות, משנה ב) .
חכמי הגמרא כבר נהגו להבדיל בין הצבע הזהוב לצהוב: ”מאימתי התורים כשרים למשיזהיבו,מאימתי בני יונה פסולין משיצהיבו“ (בבלי, מסכת חולין – דף כב, עמוד ב)