מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- שיכן, הֵבִיא אֶת פּלוֹנִי לָדוּר בְּמָקוֹם אוֹ לִשְׁהוֹת בּוֹ.
- ”לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם...“ (ויקרא כג, פסוק מג)
- ”אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ...“ (בראשית מז, פסוק ו)
- ”וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶת יוֹרְדֵי בוֹר אֶל-עַם עוֹלָם, וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת...“ (יחזקאל כו, פסוק כ)
- ”בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי, כְּמֵתֵי עוֹלָם“ (איכה ג, פסוק ו)
- הֵבִיא אֶת פּלוֹנִי לִידֵי יְשִׁיבָה.
- לשון חז"ל מינה אֶת פְּלוֹנִי לְתַפְקִיד.
השורש ישב
|
השורש י־שׁ־ב הוא שורש מגזרת נפ"יו.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
מנוחת גוף במקום. מגורים. הסרת קושי רעיוני.
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
י־שׁ־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
יָשַׁב
|
יוֹשֵׁב
|
יֵשֵׁב
|
שֵׁב
|
לָשֶׁבֶת או לֵישֵׁב
|
נִפְעַל
|
נוֹשַׁב
|
נוֹשָׁב
|
יִוָּשֵׁב
|
הִוָּשֵׁב
|
לְהִוָּשֵׁב
|
הִפְעִיל
|
הוֹשִׁיב
|
מוֹשִׁיב
|
יוֹשִׁיב
|
הוֹשֵׁב
|
לְהוֹשִׁיב
|
הֻפְעַל
|
הוּשַׁב
|
מוּשַׁב
|
יוּשַׁב
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
יִשֵּׁב
|
מְיַשֵּׁב
|
יְיַשֵּׁב
|
יַשֵּׁב
|
לְיַשֵּׁב
|
פֻּעַל
|
יֻשַּׁב
|
מְיֻשַּׁב
|
יְיֻשַּׁב
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְיַשֵּׁב
|
מִתְיַשֵּׁב
|
יִתְיַשֵּׁב
|
הִתְיַשֵּׁב
|
לְהִתְיַשֵּׁב
|
| |
|