מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- שיכן, הֵבִיא אֶת פּלוֹנִי לָדוּר בְּמָקוֹם אוֹ לִשְׁהוֹת בּוֹ.
- ”לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם...“ (ויקרא כג, פסוק מג)
- ”אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ...“ (בראשית מז, פסוק ו)
- ”וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶת יוֹרְדֵי בוֹר אֶל-עַם עוֹלָם, וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת...“ (יחזקאל כו, פסוק כ)
- ”בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי, כְּמֵתֵי עוֹלָם“ (איכה ג, פסוק ו)
- הֵבִיא אֶת פּלוֹנִי לִידֵי יְשִׁיבָה.
- לשון חז"ל מינה אֶת פְּלוֹנִי לְתַפְקִיד.
| השורש ישב |
|
השורש י־שׁ־ב הוא שורש מגזרת נפ"יו.
| ניתוח דקדוקי לשורש |
| משמעות עיקרית | מנוחת גוף במקום. מגורים. הסרת קושי רעיוני. |
| גזרה | |
| הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
| י־שׁ־ב |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
יָשַׁב |
יוֹשֵׁב |
יֵשֵׁב |
שֵׁב |
לָשֶׁבֶת או לֵישֵׁב |
| נִפְעַל |
נוֹשַׁב |
נוֹשָׁב |
יִוָּשֵׁב |
הִוָּשֵׁב |
לְהִוָּשֵׁב |
| הִפְעִיל |
הוֹשִׁיב |
מוֹשִׁיב |
יוֹשִׁיב |
הוֹשֵׁב |
לְהוֹשִׁיב |
| הֻפְעַל |
הוּשַׁב |
מוּשַׁב |
יוּשַׁב |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
יִשֵּׁב |
מְיַשֵּׁב |
יְיַשֵּׁב |
יַשֵּׁב |
לְיַשֵּׁב |
| פֻּעַל |
יֻשַּׁב |
מְיֻשַּׁב |
יְיֻשַּׁב |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְיַשֵּׁב |
מִתְיַשֵּׁב |
יִתְיַשֵּׁב |
הִתְיַשֵּׁב |
לְהִתְיַשֵּׁב |
|
|