פורים

פּוּרִים[עריכה]

ציור מהמאה השבע עשרה המתאר מסיבת תחפושות בפורים

יום חג יהודי הנָחָג בי"ד באדר (בערים המוקפות בחומה מאז ימי יהושע בן־נון: ט"ו באדר) לזכר הצלתם של יהודי פרס מידיו של המן האגגי. בחג נהוג להתחפש בתחפושות ולצעוד לבושים בהן בעדלידע. כמו כן, מוקראת בבתי־הכנסת מגילת אסתר ובעת אזכור שמו של המן נוהגים לעשות רעש, לרוב באמצעות רעשן. מנהגים נוספים הם מתן שי לאביונים, מתן משלוחי מנות לחברים ועריכת סעודת פורים.
- ראשיתו של מנהג ההתחפשות בפורים בתקופת ימי־הביניים.
- בית־הספר אסר על הבאת נפצים בפורים.
- ”וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם“ (אסתר ט, פסוק כח)
- ”אמר לו: מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים!"“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יז, עמוד ב))

מקור שם החג בתנ"ך: "כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם; עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר" (אסתר ט פסוקים כד ו־כו). עיינו גם בגיזרון של פור.

על־פי סוד, פורים הן ראשי התיבות של פסח וסוכות, ראש השנה, יום הכפורים, מתן תורה.
על־פי סוד, שמו של חג הכיפורים נובע מצירוף של כ' הדימוי ו־פורים, כך שפורים למעשה נחשב ליום "גדול" יותר מיום הכיפורים. למעשה, שני מועדים אלו מנוגדים זה לזה (נשמה - גוף; אכילה לפני - צום לפני, ועוד).