בטל

בִּטֵּל

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	ביטל
שורש וגזרה	ב־ט־ל, גזרת השלמים
בניין	פִּעֵל

1. משמעות רחבה וכוללת: עשה שדבר לא יתקיים.

   • כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה אבות דרבי נתן פ"כ
   • ”ששמונים ושלשה חלאין יש בה [...] וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלן“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף צב, עמוד ב)

2. גרם לדבר להיות לא חשוב, כאילו אינו קיים.

   • ”לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב מבטל את רשותו“ (משנה, מסכת עירובין – פרק ו, משנה ז)
   • ”נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חברו וישראל אין מבטל ע"ז של נכרי המבטל ע"ז ביטל משמשיה ביטל משמשיה לא ביטל ע“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ד, משנה ד)
   • הפרופסור הקשיב בקוצר רוח וביטל את דבריו במחי יד.

3. לא עשה מה שאמור לעשות; נמנע מפעולה נדרשת.

   • ”נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור לקיים ולא קיים פטור“ (משנה, מסכת שבועות – פרק ג, משנה ו)
   • ”כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה ט)

4. מנע את האחר מפעולה.

   • ”ויגש הפלשתי השכם והערב - אמר ר' יוחנן: כדי לבטלן מק"ש שחרית וערבית“ (בבלי, מסכת סוטה – דף מב, עמוד ב)

גיזרון

• שורש ארמי המופיע אחת במקרא (ראו להלן).

צירופים

• ביטל בששים

נגזרות

• ביטול
• בֻּטַּל (צורת הסביל)
• בטלה

מילים נרדפות

• השבית
• הפר

ניגודים

• ניגוד

תרגום

• אנגלית: cancel‏‏‏‏

בָּטַל

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	בטל
שורש וגזרה	ב־ט־ל, גזרת השלמים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. נחשב כלא קיים או חדל מהתקיים.

   • ”מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטְלָה הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישׁעיה כד, פסוק ט) בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן וְגוֹ'“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ט, משנה יא)
   • ”כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה; וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ה, משנה טז)

2. אדם או בעל חיים שישב במנוחה ולא עסק במלאכה.

   • ”מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב, עוֹשִׂין; מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, אֵין עוֹשִׂין; וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ה, משנה ה)

גיזרון

• השורש ארמי. המילה מופיעה פעם אחת במקרא ”...וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ...“ (קהלת יב, פסוק ג) בשתי המשמעויות.

צירופים

• בטל בששים
• עובר בטל
• בטלה דעתו בטלה דעתו אצל כל אדם
• עבר זמנו בטל קרבנו

נגזרות

• בטלן (2)

מילים נרדפות

• התבטל
• שָׁבַת (2)

ניגודים

• התקיים (1)
• פָּעַל (2)
• עָמַל
• עָסַק

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏