מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
יום טוב
|
הגייה* |
yom tov
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ט־ו־ב
|
דרך תצורה |
צירוף
|
נטיות |
ר׳ יָמִים טוֹבִים
|
- לשון המקרא (יהדות) תאריך קבוע בלוח השנה העברי בו קבעה התורה חג.
- ”בְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב“ (אסתר ח, פסוק יז)
- ”מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי – מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב; לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.“ (משנה, מסכת שקלים – פרק ג, משנה א)
- ברכה הנאמרת לאדם אחר בעת פרידה.
- שם פרטי לזכר.
2
השורש טוב
|
השורש ט־ו־ב הוא שורש הניטה בעתיד של בניין קל לפי גזרת נפ"יו, וביתר הנטיות ניטה לפי גזרת נע"ו/י.
ט־ו־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
טֹב
|
טוֹב
|
יִיטַב
|
-אין-
|
לֵטוֹב
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
הֵטִיב
|
מֵטִיב
|
יָטִיב
|
הָטֵב
|
לְהָטִיב
|
הֻפְעַל
|
הוּטַב
|
מוּטָב
|
יוּטַב
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
טִיֵּב
|
מְטַיֵּב
|
יְטַיֵּב
|
לְטַיֵּב
|
טַיֵּב
|
פֻּעַל
|
טֻיַּב
|
מְטֻיָּב
|
יְטֻיָּב
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
- ראה גם דפי השורשים: י־ט־ב.
| |
|