מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
יום טוב
|
| הגייה* |
yom tov
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ט־ו־ב
|
| דרך תצורה |
צירוף
|
| נטיות |
ר׳ יָמִים טוֹבִים
|
- לשון המקרא (יהדות) תאריך קבוע בלוח השנה העברי בו קבעה התורה חג.
- ”בְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב“ (אסתר ח, פסוק יז)
- ”מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי – מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב; לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.“ (משנה, מסכת שקלים – פרק ג, משנה א)
- ברכה הנאמרת לאדם אחר בעת פרידה.
- שם פרטי לזכר.
2
| השורש טוב
|
|
השורש ט־ו־ב הוא שורש הניטה בעתיד של בניין קל לפי גזרת נפ"יו, וביתר הנטיות ניטה לפי גזרת נע"ו/י.
| ט־ו־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
טֹב
|
טוֹב
|
יִיטַב
|
-אין-
|
לֵטוֹב
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
הֵטִיב
|
מֵטִיב
|
יָטִיב
|
הָטֵב
|
לְהָטִיב
|
| הֻפְעַל
|
הוּטַב
|
מוּטָב
|
יוּטַב
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
טִיֵּב
|
מְטַיֵּב
|
יְטַיֵּב
|
לְטַיֵּב
|
טַיֵּב
|
| פֻּעַל
|
טֻיַּב
|
מְטֻיָּב
|
יְטֻיָּב
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
- ראה גם דפי השורשים: י־ט־ב.
| |
|
ערך בוויקיפדיה: יום טוב