מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | יום טוב |
| הגייה* | yom tov |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ט־ו־ב |
| דרך תצורה | צירוף |
| נטיות | ר׳ יָמִים טוֹבִים |
- לשון המקרא (יהדות) תאריך קבוע בלוח השנה העברי בו קבעה התורה חג.
- ”בְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב“ (אסתר ח, פסוק יז)
- ”מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי – מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב; לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ לְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.“ (משנה, מסכת שקלים – פרק ג, משנה א)
- ברכה הנאמרת לאדם אחר בעת פרידה.
- שם פרטי לזכר.
| השורש טוב |
|---|
|
השורש ט־ו־ב הוא שורש הניטה בעתיד של בניין קל לפי גזרת נפ"יו, וביתר הנטיות ניטה לפי גזרת נע"ו/י.
| ט־ו־ב |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
טֹב |
טוֹב |
יִיטַב |
-אין- |
לֵטוֹב |
| נִפְעַל |
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל |
הֵטִיב |
מֵטִיב |
יָטִיב |
הָטֵב |
לְהָטִיב |
| הֻפְעַל |
הוּטַב |
מוּטָב |
יוּטַב |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
טִיֵּב |
מְטַיֵּב |
יְטַיֵּב |
לְטַיֵּב |
טַיֵּב |
| פֻּעַל |
טֻיַּב |
מְטֻיָּב |
יְטֻיָּב |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
- ראה גם דפי השורשים: י־ט־ב.
|
|
ערך בוויקיפדיה: יום טוב