תבלין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תַּבְלִין[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תבלין
הגייה* tavlin
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ת־ב־ל, ת-ב־ל־ן
דרך תצורה תבל+ין
נטיות ר' תַּבְלִינִים; תַּבְלִין־, ר' תַּבְלִינֵי־
דוכן תבלינים בשוק באגאדיר מרוקו
  1. חומר הנוסף למזון או למשקה כדי לשנות את ריחו או טעמו. בא בדרך כלל בצורת אבקה.
    • "בבוקר יאכלו עשב, בצהרים עשב ובערב עשב. ולא עוד, שאלא שבימי שבת ומועד יוכלו לאכול עשב גם עם תבלין שונים ועם פרפראות שונות, למשל, עם מלח או עם פלפלין" (קומץ עשב, מאת דוד פרישמן)
    • "כמה נשים זקנות היו רובצות על האדמה כשלפניהן כל מיני תבלינים: מפטרוזיליה ושמיר ועד זעטר ואורגנו" (תל אביב: זכרונות 1919–1939, מאת יבנאל מטלון)
    • עוגות תפוחים ממולץ לתבל בתבלינים כדוגמת קינמון וזנגוויל.
    • מאכלים תימניים מתובלים בתבלינים חריפים.
  2. בהשאלה דבר הנוסף למסגרת קיימת כדי להוסיף בה טעם ועניין.
    • "עם גורדון אנו מוצאים ראשונה את שפת המקרא כשהיא יוצאת בשירה המחודשת משובצת כלה מבטאים תלמודיים, תשבץ אמנותי מעשה משכית: גורדון אפשר לא נתכוון בכך אלא לשם תבלין, כדי להוסיף חריפות וכח-עקיצה לשיריו [..]" (יהודה ליב גורדון, מאת ח"נ ביאליק)
    • "ובשעה שהקבציאלים מדברים עמי היו הקבציאליות מוסיפות תבלין משלהן ומטעימות את הדבור של בעליהן בקינות ובאנחות ובאלות ובקללות, על פי דרכן" (הנשרפים, מאת מנדלי מוכר-ספרים)

גיזרון[עריכה]

  • מקבילה בערבית تابل (תַאבִל); מקבילה בארמית "תַּבְלָא".
  • בלשון המשנה והגמרא מופיע "תבלין" ברבים פעמים רבות. למשל: "בית שמאי אומרים: תבלין נדוכין במדוך של עץ, והמלח בפך ובעץ הפרור. ובית הלל אומרים: תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ" (בבלי, מסכת ביצהדף יד, עמוד א). מדקדקים רבים גרסו שהשם "תֶּבֶל" הוא לשון היחיד של "תבלין", ויש להשתמש במלה "תבלין" רק ברבים.
למשל, ניסן ברגגרין כתב[1] כי למרות שהאשכנזים נוהגים לקרוא את המילה "תַּבְלִין", הספרדים והתימנים קוראים "תְּבָלִין" (כצפוי מצורת הרבים של "תֶּבֶל"). לדבריו, ההגייה "תַּבְלִין" והמאמר "תבלין אחד יש לנו" (בבלי, מסכת שבתדף קיט, עמוד א) "הביאו כמה מן הסופרים לחשוב, שיש כאן שם בלשון יחיד במשקל אחר, ויש כותבים בלשון רבים תבלינים, וטעות בידם".
לעומתו, יצחק אבינרי[2] הצדיק את הצורה "תבלין" ביחיד באמצעות דוגמאות אחרות מהמקורות בהם "תבלין" בא ביחיד, כגון איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה ספרי דברים, פרשת עקב, פסקה לז. הוא כתב:
"עלינו לבדוק נוהג לשוני לא רק לאורן של נוסחאות, אלא גם לאורם של צרכי הלשון ודובריה. תבלים - יש הרבה פעמים, והיחיד תבל אינו מצוי אלא מעט. ועוד: תבל - משתמש כלשון גנאי ("תבל הוא") ותבלין יערב לנו יותר, ומה גם שמשקלו כמשקלו גרעין. כל אלה עמדו לתבלין להתקבל כשם בלשון יחיד, ועלינו לכבד מנהג זה, שמנהג ותיקים הוא, ואינו חלילה מנהג שוטים".


נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: תבלין
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תבלינים

סימוכין[עריכה]

  "עיונים לכסיקליים בלשון חכמים (בתשומת לב לדיאלקטולוגיה)" לניסן ברגגרין, לשוננו יז, עמ' 10-11.

  "יד הלשון" ליצחק אבינרי בערך "תבלין", עמ' 608.