מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | שחון |
הגייה* | shakhun |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | שׁ־ח־ן |
דרך תצורה | משקל קָטוּל |
נטיות | נ׳ שְׁחוּנָה, ר׳ שְחוּנִים, נ"ר שְׁחוּנוֹת |
- לשון חז"ל [מטאורולוגיה] חם ויבש.
- השורש שחן, במשמע כללי חם, קרוב אל שחם, חמם, חם.[1] משותף למספר לשונות שמיות. למשל, אכדית: šaḫānu[2] "to be/become hot", ו šaḫnu 'warm', ערבית: سَاخِن (סָאחִ'ן) -חם (מוכר בישראל בשם האגם סַחְנֵה), ארמית: שְׁחֵין\שְׁחַן[3] כמו ”וְאֵין לְחֹם לוֹ“ (חגי א, פסוק ו) = ”וְלָא שְׁחִין לְהוֹן“ (יונתן על חגי א – פסוק ו) או ”כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר“ (ישעיהו יח, פסוק ד) = ”כִּשְׁחִין פָּצִיחַ עַל שֶׁמֶשׁ“ (יונתן על ישעיהו יח – פסוק ד)[4].
השורש שׁחן |
השורש שׁ־ח־ן הוא שורש מגזרת השלמים.
שׁ־ח־ן |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
|
(ב׳ פעוּל: שָׁחוּן) |
|
|
|
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
הִשְׁחִין |
מַשְׁחִין |
יַשְׁחִין |
הַשְׁחֵן |
לְהַשְׁחִין |
הֻפְעַל |
הֻשְׁחַן |
מֻשְׁחָן |
יֻשְׁחָן |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
|
|
|
|
|
פֻּעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|
- ↑ יסטרוב, ויסטרוב.
- ↑ šaḫānu(m), "to be(come) hot", in A Concise Dictionary of Akkadian, Jeremy Black, Andrew George, Nicholas Postgate, page 346
- ↑ יסרטוב וCAL וגם CAL.
- ↑ ספריא.