ברך

בֶּרֶךְ

פרק הרגל המחבר בין עצם הירך לשוקה.
- ”וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה; בֹּא אֵלֶיהָ, וְתֵלֵד עַל־בִּרְכַּי – וְאִבָּנֶה גַם־אָנֹכִי, מִמֶּנָּה.“ (בראשית לה, פסוק ג)
- ”וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל־בִּרְכֶיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ – וַתְּגַלַּח אֶת-שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ, וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ; וַיָּסַר כֹּחוֹ, מֵעָלָיו.“ (שופטים טז, פסוק יט)
- ”בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה, דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב; כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן.“ (ישעיהו מה, פסוק כג)
- ”וְהִנֵּה־יָד נָגְעָה בִּי; וַתְּנִיעֵנִי עַל־בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי.“ (דניאל י, פסוק י)
פניה זויתית או כיפוף בצינור. בדרך כלל בזוית ישרה.
- הצינור נוזל מהברך.

מקראי. מקביל לאכדית בִּרכֻּ birku, ארמית בֶּרֶךְ או בּוֹרֶךְ או בִּרכַּא^[1], סורית ܒܽܘܪܟܳܐ (בּוּרכַּא). ערבית הפועל בַּרכֲּ بَرَكَ בהוראת ”תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ“ (ישעיהו מה, פסוק כב), כַּרע-ברך.

מפרקים עיקריים

סממנים חיצוניים בגוף האדם

ערך בוויקיפדיה: ברך

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברך

לשון המקרא אמר דברים טובים על אחר, עפ"ר בנוגע לעתידו.
- ”וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים-אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ...“ (דברים לג, פסוק א)
- ”וַיְבָרְכוּ אֶת-רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ-אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.“ (בראשית כד, פסוק ס)
(באירוניה) קילל
- ”...וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת־נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ...“ (מלכים א׳ כא, פסוק יג)
- ”...וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם; כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל־הַיָּמִים.“ (איוב א, פסוק ה)

השורש ב-ר-ך נמצא בנדבכי הלשון העברית הקדומים ביותר, בהוראת חלק מן הרגל ברבות הימים משם זה נגזר פועל ששימש בהוראת "כפיפת הרגל ועמידה על הרגליים".
מצוי במצרית-קדומה בהגיית בָּרכּוֹ brkw בהוראת ברכות,מצוות. להלן הירוגליף :

השורש ב־ר־ך הוא שורש מגזרת השלמים.