ברך

בֶּרֶךְ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ברך
הגייה*	berekh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ב־ר־ך ב, גזרת השלמים
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ בִּרְכַּיִים

ברך

1. פרק הרגל המחבר בין עצם הירך לשוקה.

   • ”פְּנוּ-אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ: כִּי אֲנִי-אֵל, וְאֵין עוֹד. בִּי נִשְׁבַּעְתִּי־יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר, וְלֹא יָשׁוּב: כִּי-לִי תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל-לָשׁוֹן.“ (ישעיהו מה, פסוק כב)

2. פניה זויתית או כיפוף בצינור. בדרך כלל בזוית ישרה.

   • הצינור נוזל מהברך.

גיזרון

• מקראי. מקביל לאכדית בִּרכֻּ birku, ארמית בֶּרֶךְ או בּוֹרֶךְ או בִּרכַּא, סורית ܒܽܘܪܟܳܐ (בּוּרכַּא). ערבית הפועל בַּרכֲּ بَرَكَ בהוראת ”תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ“ (ישעיהו מה, פסוק כב), כַּרע-ברך.

צירופים

• כישלון ברכיים
• מי ברכיים
• נמוג ברכיים
• פיק ברכיים
• שפל ברך
• על ברכיו

נגזרות

• הבריך
• הברכה
• ברכיה

מילים נרדפות

• ארכובה

תרגום

אנגלית: knee‏‏‏‏ סלובקית: koleno‏‏‏‏ פולנית: kolano‏‏‏‏

צרפתית: genou‏‏‏‏ צ'כית: koleno‏‏‏‏ רוסית: колено‏‏‏‏ ערבית: بَارَكَ‏‏‏‏

ראו גם

• רגל

מפרקים עיקריים

צוואר - מפרק לסתי רקתי - עצה וכסל - כתף - מרפק - שורש כף היד - אצבעות - מפרק הירך - ברך - קרסול - אצבעות הרגליים.

סממנים חיצוניים בגוף האדם

פנים - עין - אוזן - אף - פה - שפתיים - לשון - שיניים - גרוגרת כתף - בית חזה - שד - בטן - טבור - אגן - פות - זכרות - אשכים - גב - עכוז - פי הטבעת זרוע - מרפק - אמה - שורש כף היד - כף יד - אצבעות (אגודל, אצבע, אמה, אצבע צרדה, קמיצה, זרת) - ציפורניים ירך - ברך - שוק - קרסול - כף רגל - אצבעות כף הרגל שיער

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: ברך

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברך

השורש ברך א
השורש ב־ר־ך ב הוא שורש מגזרת השלמים. נטיות הפעלים ב־ר־ך ב עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- הִפְעִיל הִבְרִיךְ מַבְרִיךְ יַבְרִיךְ הַבְרֵךְ לְהַבְרִיךְ הֻפְעַל הֻבְרַךְ מֻבְרָךְ יֻבְרַךְ -אין- -אין- פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין- פֻּעַל -אין- --אין- --אין- -אין- -אין- הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

בֵּרֵךְ (גם: בֵּרַךְ)

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	בירך
שורש וגזרה	ב־ר־ך א, גזרת השלמים
בניין	פִּעֵל

1. לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): אדם המברך אדם אחר או חפץ.

   • ”וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים-אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ...“ (דברים לג, פסוק א).
   • ”וַיְבָרְכוּ אֶת-רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ-אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.“ (בראשית כד, פסוק ס).

גזרון

• השורש ב-ר-ך נמצא בנדבכי הלשון העברית הקדומים ביותר, בהוראת חלק מן הרגל ברבות הימים משם זה נגזר פועל ששימש בהוראת "כפיפת הרגל ועמידה על הרגליים".
• מצוי במצרית-קדומה בהגיית בָּרכּוֹ brkw בהוראת ברכות,מצוות. להלן הירוגליף :

צירופים

• ברך על המגמר

נגזרות

• בְּרָכָה
• בָּרוּךְ

תרגום

• אנגלית: bless‏‏‏‏

מידע נוסף

• הפועל משמש גם בצורה בלשון סגי נהור, למשל במקרא: ”וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת.“ (איוב ב, פסוק ט).

בֹּרַךְ

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	בורך
שורש וגזרה	ב־ר־ך א, גזרת השלמים
בניין	פֻּעַל

1. שאדם אחר בֵּרֵך אותו.

   • ”"תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים־יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי"“ (שופטים ה, פסוק כד).
   • ”"וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה־יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה, מְבֹרָךְ."“ (איוב א, פסוק כא).

תרגום

• אנגלית: to be blessed‏‏‏‏