מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
גב
הגייה *
gav
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
ג־ב־ב
דרך תצורה
משקל קָטֵל
נטיות
ר׳ גַּבִּים גם גַּבּוֹת; גַּב־, ר׳ גַּבֵּי־
חלק הגוף מהעורף עד השת אצל האדם ובעלי־חיים. אחורי הגוף באדם, ואצל בעלי־חיים בעלי רגליים, הצד העליון של הגוף כשהם עומדים על הקרקע.
”אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דּוּ־פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן.“ (בראשית רבה, פרשה ח, סימן א )
לשון המקרא חלק עליון; מה שגבוה מעל סביבתו.
בהשאלה: שעליו מוסיפים דבר.
[סלנג] אנשים המוכנים ומזומנים לסייע לאדם מסוים בעת קטטה.
תזהר ממני, שאני לא אביא עליך את הגב שלי!
מקראי, בעיקר במשמעות 2.
באנגלית (מלטינית), הלוקה בגבנת קרוי גִיבּוּס gibbous
לשון ימי הביניים בנסמך: אצל. מילת שיוך והתיחסות.
גבי הא דאמרינן
לגבי מה שדברנו אתמול
לא היתה כל התייחסות לְגַבֵּיהֶם
לשון חז"ל מארמית: לְגַבֵּיהּ -אֶצְלוֹ , אזל לגביה הלך אצלו במובן אֵלָיו , בלשון הבינים אצל במובן בעניין כיום השימוש רק בתחילית ל־.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
גב
הגייה *
gev
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
ג־ו־ב ?
דרך תצורה
משקל קָטֵל
נטיות
ר׳ גֵּבִים
שקע בקרקע שעומדים בו מים.
השורש גוב
השורש ג־ו־ב הוא שורש מגזרת נע"ו/י .
נטיות הפעלים [ עריכה ]
ג־ו־ב
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֵגִיב
מֵגִיב
יָגִיב
הָגֵב
לְהָגִיב
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
פִּעֵל
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
מילים נרדפות [ עריכה ]
גֹּב גם גּוֹב [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
גוב
הגייה *
gov
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
ג־ב־ב
דרך תצורה
משקל קֹטֶל
נטיות
ר׳ גֻּבִּים; גֹּב־, ר׳ גֻּבֵּי־; כ׳ גֻּבִּי
(יש לשכתב פירוש זה ): אזור פתוח בין הסלעים או בתוך ההרים , המשמש מקלט לחיות שונות. בור באדמה, מגדלים בו חיות טרף.
מארמית: מקראית. גֹּב או גֻּבָּא בור . ”...יִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָא.“ (דניאל ו , פסוק ח )
מילים נרדפות [ עריכה ]
מידע נוסף [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
גב
הגייה *
gev
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
(משמעות משוערת) אחד משלבי התפתחות הארבה.
”וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ“ (ישעיהו לג , פסוק ד )
מקראי, לא בשימוש בעברית חדשה. מופיע במקרא גם גֹּבַי, גּוֹב. לפי רש"י, זהה לגֵב א .
בלשון חז"ל: ארבה זה גובאי .
בבולות שנמצאו בלכיש מן סוף המאה ה-8 לפנה"ס נמצאה תיבת "עזריהו הגבה" כשם פרטי המעוטר בדמות ארבה, מחזה יוצא דופן, מחד - לאור האיסור המקראי הידוע, ומאידך-בשל העיטורים המפותחים שכמותם לא נמצאו אף לא בקרב עמים שמנהג עשיית התמונה היה חלק מפולחנם [1] .
הערות שוליים [ עריכה ]
↑ נחמן אביגד, על תארים וסמלים בחותמות עבריים, עמ' 305 , ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, 1981תשמ"א