ברך על המגמר
מראה
בֵּרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר
[עריכה]- ברך ברכת בשמים על מוגמר, שהוא מין של קטורת.
- "אין מברכין על המוגמר עד שתעלה תמרתו" (רמב"ם הלכות ברכות ט ב)
- בהשאלה: הכריז על סיום מוצלח של משימה כלשהי.
- "בשלב זה של חיפוש־ביטוי וכיסופי־צורה נמנע מלסכם את המותחל ולברך על המוגמר" ("תרבות יוצרת",אברהם לוינסון)
- "בתום שלוש שנים של עבודה מאומצת," אמר המנהל, "אנו יכולים סוף סוף לברך על המוגמר."
מקור
[עריכה]- חז"ל דנו בדיני ברכות על בשמים, ועל המוגמר בפרט. במשנה נכתב: "לאחר המזון, אחד מברך לכולם; ואומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה" (משנה ברכות ו ו). רבי עובדיה מברטנורא מפרש: "'והוא אומר על המוגמר' - המברך ברכת המזון הוא מברך על המוגמר בורא עצי בשמים". בתלמוד נכתב: "אמר רבי חייא... אמר זעירי: כל המוגמרות מברכין עליהן 'בורא עצי בשמים', חוץ ממושק: שמן חיה הוא, שמברכין עליו "בורא מיני בשמים"" (ברכות מג א).
מידע נוסף
[עריכה]- בארמית 'גומרא' או 'גומרתא' היא "גחלת", וכן בערבית جَمْرَة (גַ'מְרַה). למשל: "דמנח גומרתא עליה וקלי ליה" (חולין יא א). ייתכן[1] וממילה זו נגזר השם "מוגמר" לעשן בשמים הנשרפים על גחלים, וכן הפועל "לְגַמֵּר" במשמעות זו. למשל: "אלא מעתה מותר לעשות מוגמר ביום טוב: דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך!?" (כתובות ז א), ורש"י מבאר: "מוגמר - בשמים על האש, לגמר את הכלים ואת הבגדים", או: "אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רב אסי: מחלוקת להריח, אבל לגמר אסור" (ביצה כב ב), ורש"י שם מפרש "'מוגמר' - לבונה על גבי גחלים", ובהמשך מתאר "פירות בעשן בשמים, לקלוט טעם הבושם".
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה]- שם כותב, בֵּרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר, האתר האקדמיה ללשון עברית.
הערות שוליים
[עריכה]- ↑ למשל, לדעת תוספות יום טוב על מסכת ברכות ו ו, שצוטטה לעיל.
?