שן
שֵׁן[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | שן |
הגייה* | shen |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | שׁ־נ־ן |
דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
נטיות | שֵׁן־ גם שֶׁן־; ר׳ שִׁנַּיִם, שִׁנֵּי־ |

- מבנה סיבי עצמוני קשיח הנכלל (בדרך כלל) בתוך סט מסודר בפה או לסת הברייה ומשמש לחיתוך ולעיסה של מזון.
- בליטה דמוית שן.
- שנהב, החומר ממנו עשויות שני הפילים.
- ”וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא-שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז“ (מלכים א׳ י, פסוק יח))
- ”הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק“ (עמוס ו, פסוק ד)
- עיטור שנהב שהופיע על גבי מוטות ההיגוי בספינות של ימי קדם
גיזרון[עריכה]
- מקראית
- המילה (šinnu - שִׁינוּ) מופיעה בשפה האכדית , משמעותה: שן, שנהב, ניב, שן-(מסור,מחרשה )[דרוש מקור].
צירופים[עריכה]
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
עצם בפה:
שנהב:
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
![]() |
![]() |