שן

לערך העוסק בשַׁן, פועל בציווי; ראו צורת העבר, ישן.

שֵׁן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שן
הגייה^*	shen
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	שׁ־נ־ן
דרך תצורה	משקל קֵטֶל
נטיות	שֵׁן־ גם שֶׁן־; ר׳ שִׁנַּיִם, שִׁנֵּי־

מבנה סיבי עצמוני קשיח הנכלל (בדרך כלל) בתוך סט מסודר בפה או לסת הברייה ומשמש לחיתוך ולעיסה של מזון.
- נפלה לי שן בעת שלעסתי מסטיק.
- ”כִּי-גוֹי עָלָה עַל-אַרְצִי עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר, שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ“ (יואל א, פסוק ו)
בליטה דמוית שן.
שנהב, החומר ממנו עשויות שני הפילים.
- ”וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן גָּדוֹל; וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז.“ (מלכים א׳ י, פסוק יח)
- ”אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ, קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ־שֵׁן; בַּת אֲשֻׁרִים, מֵאִיֵּי כִּתִּים.“ (יחזקאל כז, פסוק ו)
- ”הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם; וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק.“ (עמוס ו, פסוק ד)

מקראית
המילה (šinnu - שִׁינוּ) מופיעה בשפה האכדית , משמעותה: שן, שנהב, ניב, שן-(מסור,מחרשה )^[^{דרוש מקור]}.

עצם בפה:

שנהב:

ערך בוויקיפדיה: שן

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שניים