עין

עַיִן א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עין
הגייה*	`ayin
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ע־י־ן
דרך תצורה	משקל קַיִל
נטיות	עֵין־; ר׳ עֵינַיִם, עֵינֵי־

תקריב של עין אנושית

עין בקצה כבל ובתוכה עזקה

1. אבר הראייה.

   • ”לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת“ (ישעיהו מב, פסוק ז)

2. לשון המקרא מה שרואים, מראה. בדר"כ צִבְעוֹ של הדבר.

   • ”וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא“ (ויקרא יג, פסוק נה)
   • ”וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינו כְּעֵין הַבְּדֹלַח“ (במדבר יא, פסוק ז)
   • כדי שיקלוט העין.
   • מפני שהוא סורח את העין

3. לשון חז"ל בהשאלה (1): פתח או נקב שצורתו כשל עין.

   • "העיין שבמעצד והעיין שבמחרישה והמסוה שבמעדר בזמן שהן קבועין חבור לטומאה ולהזאה" (תוספתא/כלים/בבא בתרא/א)

4. (טכנולוגיה) התקן המגיב כאשר קרן אור פוגעת בו.
5. עברית חדשה (ימאות) לולאה של קליעת עין בקצה חבל או כבל.

   • כדי לשמור על צורת העין ולהגן על שלמות החבל, קולעים אותה סביב עזקה (טימבל).

גזרון

• ארמית: עֵינַא; אבלאית: עֲנָאֲ; כנענית: חֵ-נַ-יֲה; אכדית: īnu; פרסית: אוֹינֵא; ערבית: عين.

 5. תרגום שאילה מאנגלית: eye. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.

צירופים

• אחיזת עיניים
• בארבע עיניים
• בבת עין
• בגובה העיניים
• בורג עין
• ביצת עין
• בכליון עינים
• בעין בלתי מזוינת
• עין צרה,צר עין,צרות עין.
• בעיני רוחו
• בעיניים עצומות
• בשבע עיניים
• גלגל העין
• העלים עין
• זרה חול בעיני־
• חשכו עיניו
• טחו עיניו מראות
• יצא בשן ובעין
• כהו עיניו
• כהרף עין
• לטש עיניים
• למראית עין
• מאור עיניים
• מנקר עיניים
• מצא חן בעיניו
• נשא חן בעיניו
• נתן עיניו בכוס
• עבודה בעיניים
• עין בעין
• עין הסערה
• עין הרע
• עין יפה
• עין עצלה
• עין רעה
• עין רעה
• עין תחת עין
• עיני נץ
• עיני עגל
• עיניך הרואות
• קליעת עין
• קשר עין
• ראה במו עיניו
• רחוק מהעין, רחוק מהלב
• שחור בעיניים
• הסתכל בלבן של העיניים
• שם עינו בכוס
• שם עליו עין
• שתום עין
• תאווה לעיניים
• לא ראה בעיניים

נגזרות

• כעין
• מְעֵין
• עיוני
• עיון
• עינה
• עינית

מילים נרדפות

• רואות (רק ברבים)

תרגום

• אנגלית: eye‏‏‏‏‏ (4 ,1), appearance‏‏‏‏‏ (2), eye‏, eye-let‏‏‏‏‏ (3)
• ערבית: عين‏‏‏‏
• צרפתית: œil‏, yeux‏‏‏‏
• רוסית: глаз‏‏‏‏
• יידיש: אויג‏‏‏‏
• לאדינו: ojo‏, אוגֿו‏‏‏‏

ראו גם

• אישון
• חמשת החושים
• משקפיים
• סיקוס
• עדשות מגע
• עיוורון
• רשתית
• קשתית

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: עין

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עיניים

עַיִן ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עין
הגייה*	`ayin
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ע־י־ן
דרך תצורה	משקל קַיִל
נטיות	עֵין־; ר׳ עֲיָנוֹת, עֵינוֹת־

עין שוקק

1. מוצא של מים זורמים מן האדמה.

   • ”הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם“ (בראשית כד, פסוק יג)
   • "שוב ירדנו אל העין / לשאוב מים בששון" (שיר תודה, מאת זרובבל גלעד)

צירופים

• עין גדי

מילים נרדפות

• מבוע
• מעיין
• מקור
• נביעה

תרגום

• אנגלית: spring‏‏‏‏‏
• ערבית: عين‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: מעיין

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עינות

עַיִן ג

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עין
הגייה*	`ayin
חלק דיבר	שם־עצם פרטי
מין	נקבה
שורש	ע־י־ן
דרך תצורה
נטיות	ר׳ עֵיִנִין

1. האות השש־עשרה באלפבית העברי. ערכה המספרי שבעים.

   • ”וכתבתם שתהא כתיבה תמה: שלא יכתוב אלפין עיינין, עיינין אלפין; [...]“ (בבלי, מסכת שבת – דף קג, עמוד ב)
   • ”אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה, ולא אנשי טבעונין; מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.“ (בבלי, מסכת מגילה – דף כד, עמוד ב)
   • "בנעלי שבת עם כוֹבע של בארט / וּבעברית יפה עם עין ועם חית" (אני וסימון ומואיז הקטן, מאת יוסי בנאי)

2. האות השמונה־עשרה באלפבית הערבי, צורתה ع.

גיזרון

• שם האות נובע מצורתה הראשונית, שהייתה צורת עַיִן (איבר הראייה).

תרגום

• אנגלית: ayin‏‏‏‏
• ערבית: عين‏‏‏‏

ראו גם

• ע

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: ע

עִיֵּן

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	עין
שורש וגזרה	ע־י־ן
בניין	פִּעֵל

1. הסתכל, בחן בראיה, קרא את הכתוב.

   • "ואסור למתרגם לעיֵן בתורה ולתרגם" (מדרש תנחומא לספר שמות, כי תשא, סימן לד)

2. לשון חז"ל איזן, הִשווה גובה (של כפות המאזניים) .

   • ”מנין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין?“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף פט, עמוד א)

גיזרון

1. מהמילה עַיִן: השתמש בעין, הסתכל.

נגזרות

• עיון
• מעוין

תרגום

• אנגלית: look in‏, inspect‏, examine‏ (1), balance‏‏‏‏‏ (2)

ראו גם

• ענין

עָיַן

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	עין
שורש וגזרה	ע־י־ן
בניין	פָּעַל (קַל)

1. היה שונא, היה אויב.

   • ”וַיְהִי שָׁאוּל עון (עוֹיֵן) אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה“ (שמואל א׳ יח, פסוק ט)

גיזרון

• הפועל מופיע פעם יחידה במקרא, בפסוק לעיל. עוון + עוינות = 'עון שאול'.

פרשנים מפרשים

• רש"י רד"ק ועוד כתבו כי עוֹיֵן הוא מגזירת עין רעה

צירופים

• עד עוין

נגזרות

• עוין

תרגום

• אנגלית: wrongdoer‏‏‏‏

ניגודים

• אהב
• אהד