עין
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
עַיִן א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עין |
| הגייה* | `ayin |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ע־י־ן |
| דרך תצורה | משקל קַיִל |
| נטיות | עֵין־; ר׳ עֵינַיִם, עֵינֵי־ |
- אבר הראייה.
- לשון המקרא מה שרואים, מראה. בדר"כ צִבְעוֹ של הדבר.
- לשון חז"ל בהשאלה (1): פתח או נקב שצורתו כשל עין.
- "העיין שבמעצד והעיין שבמחרישה והמסוה שבמעדר בזמן שהן קבועין חבור לטומאה ולהזאה" (תוספתא/כלים/בבא בתרא/א)
- בהשאלה: מקום ההתפחות של ענף צעיר מענף אחר בעץ לפני שצמח ונראית צורה מעוגלת.
- (טכנולוגיה) התקן המגיב כאשר קרן אור פוגעת בו.
- עברית חדשה (ימאות) לולאה של קליעת עין בקצה חבל או כבל.
- כדי לשמור על צורת העין ולהגן על שלמות החבל, קולעים אותה סביב עזקה (טימבל).
גזרון[עריכה]
- ארמית: עֵינַא; אבלאית: עֲנָאֲ; כנענית: חֵ-נַ-יֲה; אכדית: īnu; פרסית: אוֹינֵא; ערבית: عين.
- 6. תרגום שאילה מאנגלית: eye. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.
צירופים[עריכה]
- אחיזת עיניים
- בארבע עיניים
- בבת עין
- בגובה העיניים
- בורג עין
- ביצת עין
- בכליון עינים
- בעין בלתי מזוינת
- עין צרה,צר עין,צרות עין.
- בעיני רוחו
- בעיניים עצומות
- בשבע עיניים
- גלגל העין
- העלים עין
- זרה חול בעיני־
- חשכו עיניו
- טחו עיניו מראות
- יצא בשן ובעין
- כהו עיניו
- כהרף עין
- לטש עיניים
- למראית עין
- מאור עיניים
- מנקר עיניים
- מצא חן בעיניו
- נשא חן בעיניו
- נתן עיניו בכוס
- עבודה בעיניים
- עין בעין
- עין הסערה
- עין הרע
- עין יפה
- עין עצלה
- עין רעה
- עין רעה
- עין תחת עין
- עיני נץ
- עיני עגל
- עיניך הרואות
- קליעת עין
- קשר עין
- ראה במו עיניו
- רחוק מהעין, רחוק מהלב
- שחור בעיניים
- הסתכל בלבן של העיניים
- שם עינו בכוס
- שם עליו עין
- שתום עין
- תאווה לעיניים
- לא ראה בעיניים
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
- רואות (רק ברבים)
תרגום[עריכה]
- אנגלית: eye (4 ,1), appearance (2), eye, eyelet (3)
- ערבית: عين
- צרפתית: œil, yeux
- רוסית: глаз
- יידיש: אויג
- לאדינו: ojo, אוגֿו
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: עין |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עיניים |
עַיִן ב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עין |
| הגייה* | `ayin |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ע־י־ן |
| דרך תצורה | משקל קַיִל |
| נטיות | עֵין־; ר׳ עֲיָנוֹת, עֵינוֹת־ |
- מוצא של מים זורמים מן האדמה.
- ”הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם“ (בראשית כד, פסוק יג)
- "שוב ירדנו אל העין / לשאוב מים בששון" (שיר תודה, מאת זרובבל גלעד)
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
| ערך בוויקיפדיה: מעיין |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עינות |
עַיִן ג[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | עין |
| הגייה* | `ayin |
| חלק דיבר | שם־עצם פרטי |
| מין | נקבה |
| שורש | ע־י־ן |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ עֵיִנִין |
- האות השש־עשרה באלפבית העברי. ערכה המספרי שבעים.
- ”וכתבתם שתהא כתיבה תמה: שלא יכתוב אלפין עיינין, עיינין אלפין; [...]“ (בבלי, מסכת שבת – דף קג, עמוד ב)
- ”אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה, ולא אנשי טבעונין; מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.“ (בבלי, מסכת מגילה – דף כד, עמוד ב)
- "בנעלי שבת עם כוֹבע של בארט / וּבעברית יפה עם עין ועם חית" (אני וסימון ומואיז הקטן
, מאת יוסי בנאי)
- האות השמונה־עשרה באלפבית הערבי, צורתה ع.
גיזרון[עריכה]
- שם האות נובע מצורתה הראשונית, שהייתה צורת עַיִן (איבר הראייה).
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
| ערך בוויקיפדיה: ע |
עִיֵּן[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | עין |
| שורש וגזרה | ע־י־ן |
| בניין | פִּעֵל |
- הסתכל, בחן בראיה, קרא את הכתוב.
- "ואסור למתרגם לעיֵן בתורה ולתרגם" (מדרש תנחומא לספר שמות, כי תשא, סימן לד)
- לשון חז"ל איזן, הִשווה גובה (של כפות המאזניים) .
- ”מנין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין?“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף פט, עמוד א)
גיזרון[עריכה]
- מהמילה עַיִן: השתמש בעין, הסתכל.