מלך
מראה
(הופנה מהדף מולך)
מֶלֶךְ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מלך |
| הגייה* | melekh |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | מ־ל־ך |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | נ׳ מַלְכָּה, מַלְכַּת־; ר׳ מְלָכִים, מַלְכֵי־; נ"ר מְלָכוֹת, מַלְכוֹת־; מַלְכּוֹ |
| תוארי אצולה |
|---|
|
מלך | נסיך | דוכס | מרקיז | רוזן | ויקונט | ברון | אביר | גביר |

- שליט עליון, יחיד, העוצר בכוח או מתוקף כבודו על חבל ארץ.
- ”בֹּא דַבֵּר אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.“ (שמות ו, פסוק יא)
- ”בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.“ (שופטים יז, פסוק ו) (גם שופטים כא, פסוק כה)
- ”וְגַם אֲשֶׁר לֹא־שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם־עֹשֶׁר גַּם־כָּבוֹד; אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל־יָמֶיךָ.“ (מלכים א׳ ג, פסוק יג)
- ”כִּי יהוה שֹׁפְטֵנוּ, יהוה מְחֹקְקֵנוּ; יהוה מַלְכֵּנוּ, הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ.“ (ישעיהו לג, פסוק כב)
- ”שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים; וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים. לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן; וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן.“ (תהלים קלה, פסוקים י–יא)
- ”אִי־לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר; וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ. אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן־חוֹרִים, וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ; בִּגְבוּרָה, וְלֹא בַשְּׁתִי.“ (קהלת י, פסוקים טז–יז)
- ”מֶלֶךְ חָכָם עַל עַם גָּדוֹל, / שַׁלִּיט, מֶלֶךְ הָאֲרָצוֹת [...] מֶלֶךְ עָשִׁיר הָיָה, מֶלֶךְ / נָתַן זָהָב, נָתַן כֶּסֶף / לִבְנֵי אַרְצוֹ לְכֻלָּהַם / כָּאִלָּנוֹת וְכַשִּׁקְמָה“ (לברק כוכבים נופלים, מאת אלתר לוין, בפרויקט בן יהודה)
- [עממי] בהשאלה: מומחה בתחומו, בעל כישורים גבוהים ביותר.ָ
- ויליאם שייקספיר נחשב למלך המחזאים בכל הזמנים.
- אין לך סיכוי לנצח אותי, אני מלך בדוקים!
- [סלנג] כינוי או קריאה לגבר או לאישה אשר מכבדים את פועלם או את האופי שלהם.
- לשון ימי הביניים כלי במשחק השחמט, המונח בתחילת המשחק באמצע הלוח על המשבצת בצבע הנגדי. זהו הכלי החשוב ביותר במשחק, על־אף מוגבלותו הרבה.
- ”וְהַמֶּלֶךְ יְהִי נִתְפָּשׂ בְּשַׁחְתָּם / בְּלִי חֶמְלָה וְיִלָּכֵד בְּרִשְׁתָּם,
וְאֵין מָנוֹס לְהִנָּצֵל וּמִפְלָט / וְאֵין מִבְרָח לְעִיר מִבְצָר וּמִקְלָט!
וְעַל יַד צַר יְהִי נִשְׁפָּט וְנִשְׁמָט, / וְאֵין מַצִּיל – וְלַהֶרֶג יְהִי מָט.“ (שחוק האשקוקי, מאת אברהם אבן עזרא, בפרויקט בן יהודה)
- ”וְהַמֶּלֶךְ יְהִי נִתְפָּשׂ בְּשַׁחְתָּם / בְּלִי חֶמְלָה וְיִלָּכֵד בְּרִשְׁתָּם,
- בשירה
גיזרון
[עריכה]- באכדית המילה הרגילה למלך היא (šarru(m, אך קיימות גם המילים (malku(m[1] ; פיניקית: 𐤌𐤋𐤊, milk; אוגריתית: mlk; ארמית: מַלְכָּא; ערבית: مَلِيك (מַלִיךּ), مَلِك (מַלִךּ).
מידע נוסף
[עריכה]- צורת ההפסק [2] של המילה "מלך" זהה תמיד לצורת ההקשר, כלומר מֶלֶךְ. זאת על אף שכמילה שמקורה במשקל ההיסטורי *קַטְל, צורת ההפסק הצפויה שלה היא דווקא *מָלֶךְ בקמץ (השווּ לגֶּפֶן בהקשר, ובהפסק גָּפֶן). סטיב פסברג מעלה את ההשערה שתופעה זו נגרמה כתוצאה מתיקון של בעלי המסורה, עקב הדמיון בהגייה בין *מָלֶךְ לשם האל הכנעני מֹלֶךְ, שכן הגיית הקמץ במבטא הטברני (כתנועה אחורית מעוגלת) הייתה דומה למדי להגיית החולם.[3]
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה]- אילון גלעד, "מהשפה פנימה: על מקורם של תארי האצולה", "הארץ",22 בינואר 2020.
הערות שוליים
[עריכה]מָלַךְ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | מלך |
| שורש וגזרה | מ־ל־ך, גזרת השלמים |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- שָׁלט, היה מֶלֶךְ, היה לְמֶלֶךְ.
- ”וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם; לִפְנֵי מְלָךְ־מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.“ (בראשית לו, פסוק לא)
- ”הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מָלְכָה עָלֵינוּ.“ (שופטים ט, פסוק ח)
- ”בֶּן־שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ; וּשְׁמֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.“ (מלכים ב׳ ח, פסוק יז)
- ”הֲתִמְלֹךְ, כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז; אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה – אָז טוֹב לוֹ.“ (ירמיהו כב, פסוק טו)
- ”...וּמָלַךְ יהוה עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם“ (מיכה ד, פסוק ז)
- ”כִּי־מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ; כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ.“ (קהלת ד, פסוק יד)
- ”וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ; הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד־כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.“ (אסתר א, פסוק א)
צירופים
[עריכה]תרגום
[עריכה]ראו גם
[עריכה]מֹלֶךְ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מולך |
| הגייה* | molekh |
| חלק דיבר | שם פרטי |
| מין | זכר |
| שורש | מ־ל־ך |
| דרך תצורה | משקל קֹטֶל |
| נטיות | |
- אליל כנעני שהוקרבו לו קרבנות אדם – ילדים בעיקר. פולחנו היה נהוג ביהודה בגיא בן־הנום שבירושלים.
- ”וּמִזַּרְעֲךָ לֹא־תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ, וְלֹא תְחַלֵּל אֶת־שֵׁם אֱלֹהֶיךָ; אֲנִי יהוה.“ (ויקרא יח, פסוק כא)
- ”בעת הרעה ההיא סרר אפרים, בגד יהודה, אפרים הוציא להורג בניו, ויהודה נתן פרי בטנו, מחמדי נפשו, להעביר למולך“ (אשמת שמרון, מאת אברהם מאפו, בפרויקט בן יהודה)
- בהשאלה: דבר או מטרה הנחשבים פסולים אשר למענם מוכנים לותר על עקרונות.
- ”למה להקריב למולך כוחות, שאינם נמצאים אצלנו בעודף כלל? רק במקצוע אחד, יחיד, מאמין זהבי, שכדאי לרכז בו את הכוחות, – זוהי הרפת!“ (בצל הקבוצה, מאת נחמה פוחצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- יש המקריבים הכל למולך השלטון.
- [זואולוגיה] מין חרדון המכוסה קוצים בכל גופו, והוא אנדמי למדבריות אוסטרליה.
תרגום
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]- חרף היותה שם פרטי, המילה אינה מיודעת מטבעה, ותמיד תיודע באמצעים אחרים (למשל: ה"א הידיעה, סמיכות) בכל משמעויותיה.