ברוב המקרים הקוצים מגנים על הצמח מפני טריפה או מפני פגיעה פיזית אחרת. אולם לקוצים ולזיזים שעל הזרעים (כמו במיני הגזר) יש תפקיד אחר - הם נתפסים בצמר הכבשים והעזים (ובגרביים שלנו) וכך מופצים למקומות חדשים "כשהקוצים היו קוצים" מאת ד"ר אורי פרגמן–ספיר, מתוך: "בשביל הארץ", גליון 49 - יוני יולי 2012
בספרות הבוטנית המקצועית, ישנם מושגים אחדים המאפיינים אברונים חדים: קוצים, זיפים שיכים ושערות. [...] ברגע שגודלם עולה על 3-4 מ"מ וקשיותם חזקה מאוד הם 'הופכים' לקוצים של ממש "קוצים, קוצים" – על קוצים בישראל, מאת פרופ' w:אבישי שמידע, 2006. פורסם גם ב"פרחי ירושלים" מאת אבישי שמידע ודוד דרום, הוצאת נכה-כרטא, ירושלים, 1986
”כל רגע סבל פה למטה הוא רבבות שנים של סבל שם למעלה, וכל קוצו של כאב פה למטה הוא ים של יסורים שם למעלה, וכל קורטוב של שמחה פה למטה הוא ש"י עולמות של שמחה שם למעלה“ (המשיח הלבן, מאת אביגדור המאירי, בפרויקט בן יהודה)
יתכן שהשם נגזר מהפועל קָץ שמשמעו לא רצה כיון שהקוצים אינם רצויים בדרך כלל בחקלאות. או מ קָץ ב שמשמעו לקצור ולקצץ. משמעות (3) מופיעה בלשון חכמים בהוראת פרטים קטנים שבתורה, ויש המפרשים שהם התגים (הכתרים) המעטרים את האותיות שבתורה. למשל: "א"ר זעירא: אפילו דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה - תלתלין הן. יכולין להחריב את העולם כולו ולעשות אותו תל" (ויקרא רבה יט ב) וראו למשל בערכים קוצו של יוד ועל כל קוץ וקוץ.
משמעות (1) מופיעה כבר בלשון המקרא. קליין [1] מפרש עפ"י אכדית בהגיית קֻסֻ kussu , שמשמעה "קוצים". מקביל למצרית המצויה בפפירוס אנאסטאזי א בהגיית: qatcha[2] - קוצים, שיח קוצני. להלן הירוגליף:
ערך בוויקיפדיה: קוץ