יורש עצר

יוֹרֵשׁ עֶצֶר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	יורש עצר
הגייה*	yoresh ׳etser
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צירוף
נטיות	נ׳ יוֹרֶשֶׁת עֶצֶר ר׳ יוֹרְשֵׁי עֶצֶר

1. מי שעתיד לעלות על כסא‏‏־המלכות ברגע שיתפנה.

   • ”וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה וַיִּרְאוּ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת-לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְאֵין-מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר וּרְחֹקִים הֵמָּה מִצִּדֹנִים וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם“ (שופטים יח, פסוק ז)

גיזרון

• המילה "עֶצֶר" מופיעה פעם יחידה בתנ"ך, כחלק מצירוף זה.
• אוגריתית "עצר" - "עוּשׂרִין" "ủṯrynי" בהוראת יורש-עצר, נסיך, שם זה נגזר משורש קדם-שמי המורכב מן (תחילית ע' -ān) + ("תר" - tr. "תר-אחרי", בהוראת "עקב-אחרי") .
• חורית מושאלת כאכדית "עֻשְׁרִאַנִ" ušriani - עוצר.

פרשנים מפרשים

• א. ואפס עצור ועזוב (דברים לב, לו) • רש"י: עצור - נושע על ידי עוצר ומושל שיעצור בהם • עצר הם האוצרות העצורים בארמון המלכים (עפ"י הרלב"ג)
• ב. זה יעצור בעמי (שמואל א, ט, יז) • רש"י: יעצר בעמי - ימשול כמו עצור ועזוב כך דרך המושל לעצור העם במלחמה שלא יתפזרו ולא יתפשטו זה מזה ולעצור בכל אחד מעשות רעה • רד"ק: יעצר - ימלוך כמו יורש עצר יורש מלוכה ונקרא המלך עוצר לפי שעוצר העם שלא ילכו ושלא יעשו דבר אלא ברשותו (ובהמשך מסביר בדרך אחרת שהמלך עוצר את אוייבי עמו) • מצודות: יעצור - ימשול על שם שעוצר ומעכב בעמו מלעשות דבר שלא ברשות.

תרגום

• אנגלית: heir‏‏‏‏
• ערבית: ولي العهد‏‏‏‏

ראו גם

• בן מלך
• יורש
• נסיך