מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מדבר |
| הגייה* | midbar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ב־ר ג |
| דרך תצורה | משקל מִקְטָל |
| נטיות | ר׳ מִדְבָּרִיוֹת או מִדְבָּרוֹת |
מדבר סהרה
מדבר גובי
- לשון המקרא חבל ארץ צחיח שבו יורדים משקעים מעטים.
- ”וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.“ (שמות ג, פסוק א)
- ”וַיִּקַּח אֶת-זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת-קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת-הַבַּרְקֳנִים וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת.“ (שופטים ח, פסוק טז)
- ”...זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.“ (ירמיהו ב, פסוק ב)
- ”דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר; הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת.“ (תהלים קב, פסוק ז)
- ”עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ט, משנה ב)
- ”הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ בַיִּשּׁוּב, לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק י, משנה ו)
חבל ארץ צחיח
- रेगिस्तान (תעתיק: registān)
- 荒野 (תעתיק: kōya, arano)
- जङ्गल (תעתיק: jaṅgala)
- صحرا (תעתיק: צַחְרָא)
|
 ערך בוויקיפדיה: מדבר |
|
|
- David Curwin, "מדבר". בלשון, 25/04/2020
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מדובר |
| הגייה* | medubar |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ד־ב־ר א |
| דרך תצורה | משקל מְקֻטָּל |
| נטיות | ר׳ מְדֻבָּרִים; נ׳ מְדֻבֶּרֶת נ"ר מְדֻבָּרוֹת |
- שמדברים בו.
- השפה המדוברת בישראל היא עברית.
- שמדברים עליו; שהוזכר מקודם בשיחה.
- ”נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה.“ (תהלים פז, פסוק ג)
- הבא לכאן את האדם המדובר, אני רוצה לראותו במו עיני.
- הסכום המדובר יופקד לחשבונך בקרוב.
- מקביל למצרית-קדומה, בהגיית: מְדוֹו-רְ ; mdw r בהוראת "לדבר". להלן גזרון המילה בכתב כתב חרטומים (בהגיית נפר-מדו nfr-mdw), ובהוראת 'מיומנות-דיבור'
- (nfr-f-hr-mdw-d-w) בתוספת אידאוגרמה מימין של 'אדם עם יד על פיו' לסימול פעולת-דיבור.
| השורש דבר א |
|
השורש ד־ב־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.
| ד־ב־ר א |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
-אין- |
דּוֹבֵר
(ב׳ פעוּל: דָּבוּר) |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| נִפְעַל |
נִדְבַּר |
נִדְבָּר |
יִדָּבֵר |
הִדָּבֵר |
לְהִדָּבֵר |
| הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
דִּבֵּר |
מְדַבֵּר |
יְדַבֵּר |
דַּבֵּר |
לְדַבֵּר |
| פֻּעַל |
דֻּבַּר |
מְדֻבָּר |
יְדֻבַּר |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִדַּבֵּר |
מִדַּבֵּר |
יִדַּבֵּר |
הִדַּבֵּר |
לְהִדַּבֵּר |
|
|
- [דקדוק] גוף ראשון זכר יחיד.
| השורש דבר א |
|
השורש ד־ב־ר א הוא שורש מגזרת השלמים.
| ד־ב־ר א |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
-אין- |
דּוֹבֵר
(ב׳ פעוּל: דָּבוּר) |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| נִפְעַל |
נִדְבַּר |
נִדְבָּר |
יִדָּבֵר |
הִדָּבֵר |
לְהִדָּבֵר |
| הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
דִּבֵּר |
מְדַבֵּר |
יְדַבֵּר |
דַּבֵּר |
לְדַבֵּר |
| פֻּעַל |
דֻּבַּר |
מְדֻבָּר |
יְדֻבַּר |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִדַּבֵּר |
מִדַּבֵּר |
יִדַּבֵּר |
הִדַּבֵּר |
לְהִדַּבֵּר |
|
|
- ↑ GA Rendsburg, Eblaite and Some Northwest Semitic Lexical Links, page 204.
- ↑ ר"ב פוזן, פרשגן בראשית, ירושלים ה'תשע"א, עמ' 583.