שבר

שֶׁבֶר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שבר
הגייה*	shever
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ש־ב־ר
דרך תצורה
נטיות

1. לשון המקרא מזון, בפרט דגנים.

   • "וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם." (בראשית מ״ב – פסוקים ב׳-ג׳)
   • "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ" (בראשית מ״ב – פסוק ו׳)
   • "וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם." (בראשית מ״ב – פסוק כ״ו)
   • "וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם." (בראשית מ״ב – פסוק י״ט)

גזרון

• מקראי.

נגזרות

• השברה
• משביר

מילים נרדפות

• מאכל
• מזון