מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 ערך זה עוסק באֶחָד, המספר הסודר. לערך העוסק במספר הקרדינלי; ראו אַחַת. |
 יש להוסיף לדף זה את הערך: אִחֵד. |
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | אחד |
| הגייה* | ekhad |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | י־ח־ד;
א־ח־ד (תנייני) |
| דרך תצורה | משקל אֶקְטָל |
| נטיות | נ׳ אַחַת, ר׳ אֲחָדִים, נ"ר אֲחָדוֹת |
- שיש רק אותו ואין בנוסף לו.
- ”וַיְהִי כָל־הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.“ (בראשית יא, פסוק א)
- ”תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד, יִהְיֶה לָכֶם; וְלַגֵּר, הַגָּר אִתְּכֶם.“ (במדבר טו, פסוק טז)
- ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל; יהוה אֱלֹהֵינוּ, יהוה אֶחָד.“ (דברים ו, פסוק ד)
- זה שמצוין לפני כל השאר, שמספרו 1.
- ”וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים – שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ; וְשֵׁם אָחִיו, יָקְטָן.“ (בראשית י, פסוק כה)
- ”וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ – שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הָאֶחָד; וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.“ (שמות כה, פסוק לב)
- שמצוין באופן לא ספציפי מתוך רבים כמותו.
- ”וְעַתָּה, לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ – וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה־יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.“ (בראשית לז, פסוק כ)
- ”וַיהוה גָּלָה אֶת־אֹזֶן שְׁמוּאֵל, יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא־שָׁאוּל; לֵאמֹר.“ (שמואל א׳ ט, פסוק טו)
- ”וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד, וְהִנֵּה־זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ, קוּם אֱכוֹל.“ (מלכים א׳ יט, פסוק ה)
- בדומה בשפות שמיות נוספות - אוגריתית: 𐎀𐎈𐎄 (אַחד);[1] ארמית: חֲדָא; ערבית: أَحَد (אַחַד); געז: አሐዱ (אָחָדוּ). משערים שהצורה המקורית בפרוטו-שמית היתה: -ʔaḥad*.
- צורת הרבים לפעמים מציינת שהרבים נעשים כיחיד ”וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ“ (יחזקאל לז, פסוק יז) ולפעמים שיש מספר מועט של יחידים. ”וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ“ (בראשית כט, פסוק כ)
- אנגלית: one (1-3); a, an (3)
- ערבית: واحد (תעתיק: וָאחִד)
- ↑ לוחות UT 137, 51 VII, 49 I, 49 V, Krt, 601, 611.
ערך בוויקיפדיה: 1 (מספר)