חבר
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חָבַר א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| שורש וגזרה | ח־ב־ר א |
| בניין | פָּעַל |
- השתתף עם אחר או עם אחרים, היה לחלק מקבוצה, הצטרף.
נגזרות[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: join
חִבֵּר[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | ח־ב־ר א |
| בניין | פִּעֵל |
- קשר, צרף או הרכיב חלקים ליחידה אחת .
- הפגיש בן אנשים
- ”וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר.“ (דברי הימים ב׳ כ, פסוק לו)
- עשה פעולת חשבון של סיכום מספרים.
- יצר יצירה ספרותית או מוזיקלית.
גזרון[עריכה]
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ heirowords - 4 עמ'875
חָבֵר[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר[1] |
| הגייה* | chaver |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ר א |
| דרך תצורה | משקל קָטֵל |
| נטיות | נ׳ חֲבֵרָה, ר׳ חֲבֵרִים, חַבְרֵי־, נ"ר חֲבֵרוֹת |
- (יש לשכתב פירוש זה): אדם שאינו קרוב משפחה, בן זוג או מאהב, איתו נהנה אדם אחר מקשר אישי חיובי ותחושות חיבה.
- בן זוג במערכת יחסים רומנטית שאיננה ממוסדת.
- יוסי הוא חבר של קרן.
- אדם המהווה חלק מקבוצת אנשים או ארגון.
- לשון חז"ל (הלכה) מי שקבל עליו דינים וחומרות מסויימים. אינו עם הארץ.
- ”הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר, אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ב, משנה ג)
גזרון[עריכה]
סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
צירופים[עריכה]
- אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה
- חבר כנסת
- חבר מביא חבר
- חבר נפש
- פנקס חבר
- חברו הטוב ביותר של האדם
- חָבֵר לְהָרֵע
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- איטלקית: amico (1,2)
- אנגלית:
- צרפתית:
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בלשון חז"ל: חביר
חֶבֶר א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ר א |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | |
- אגודה, קבוצת אנשים שהתחברו למטרה משותפת, כלל האנשים שבקבוצה.
- ”וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה.“ (הושע ו, פסוק ט)
- ”שומען על הסדר ועל סדר הברכות – במה דברים אמורים, בחבר עיר.“ (בבלי, מסכת ראש השנה – דף לד, עמוד ב)
- שם פרטי לזכר.
- ”וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל.“ (בראשית מו, פסוק יז)
- ”תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ.“ (שופטים ה, פסוק כד)
- ”וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת-יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת-חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת-יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ...“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק יח)
צירופים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: association, assembly
חֶבֶר ב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ר ב |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ חֲבָרִים |
גזרון[עריכה]
- מקביל לאוגריתית חבר ḥbr בהוראת מגרש-שדים [1]. סורית-ארמית בהגיית חבַּרַא ܚܒܪܐ בהוראות: כוהן אמונת הזורואסטריות,מגרש שדים .
- אכדית, בהגיית אובורו ubburu מילולית בהוראת להקיף, לקשור, להאשים-בפשע, להצהיר [2] כנראה סוג של השבעה או כשוף הנעשה תוך נסיון לקשור את האל להעדפותיו של בשר ודם, כפי שנכתב שעשה ישוע הנוצרי בהבטיחו (בין השיטין) לפטרוס את השליטה בהעדפותיו של האל. "...אני אתן לך את מפתחות מלכות השמים; כל מה שתסגור בארץ יהיה סגור בשמים, וכל מה שתפתח עלי אדמות יהיה פתוח בשמיים / הבשורה על-פי מתי 16, 19).
תרגום[עריכה]
- אנגלית: sorcery
חַבָּר[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| הגייה* | khabar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ר ב |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | ר׳ חַבָּרִים |
- מכשף.
- ”חובר חבר (דברים יח יא) אחד חבּר גדול ואחד חבּר קטן, ואפילו נחשים ועקרבים.“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף סה, עמוד א)
- כהן של האמונה הפרסית הקדומה.
- ”והאידנא דאיכא חברי – חישנין.“ (בבלי, מסכת ביצה – דף ו, עמוד א) (ועכשיו שיש חברים (בבבל) – חוששים אנו)
מקור[עריכה]
- לשון חז"ל.
- 2: ”מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא ואמר להו שפיר דמי שעת הדחק“ (בבלי, מסכת שבת – דף מה, עמוד א) בתלמוד היהודי הכהנים הזורואסטריים מכונים בתלמוד 'חַבָּרִים'. ולפי חלק מהפרשנויות, כוונת התלמוד ל"שעת הסכנה" שבגינה התירו להדליק את נרות חנוכה על השולחן במקום בפתח הבית, היא מפני חג ה"סדה" הזורואסטרי החל בתקופת חנוכה.
נגזרות[עריכה]
- חבורה (פצע)
תרגום[עריכה]
מידע נוסף[עריכה]
- במקרא פעם אחת ”יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים“ (איוב מ, פסוק ל) אולם לא ברורה משמעות המילה "חַבָּר" שבפסוק.
- רש"י בפסוק זה ופרשנים נוספים מפרשים כקוסם. בתלמוד מופיע דרש על הפסוק: ”אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן. שנאמר (איוב מ, ל) 'יכרו עליו חברים', ואין כרה אלא סעודה, שנאמר (מלכים ב ו, כג) 'ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו', ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר (שיר השירים ח, יג) 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני'"“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף עה, עמוד א) חז"ל הבינו את המילה משורש ח-ב-ר א - אדם החובר, מקבץ בעלי חיים בכשפים.
- בארמית-שומרונית, חבר גם במשמעות פציעה ”כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה“ (שמות כא, פסוק כה) , וגם במשמעות "בעלים" (של אדמה וכיוב').