חבר
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חָבַר א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| שורש וגזרה | ח־ב־ר א |
| בניין | פָּעַל |
- השתתף עם אחר או עם אחרים, היה לחלק מקבוצה, הצטרף.
תרגום[עריכה]
- אנגלית: join
ראו גם[עריכה]
חָבַר ב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| שורש וגזרה | ח־ב־ר ב |
| בניין | פָּעַל |
- לשון המקרא כישף, עסק בכשפים.
תרגום[עריכה]
- אנגלית: practice sorcery, cast spell
חִבֵּר גם חִבַּר[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | ח־ב־ר א |
| בניין | פִּעֵל |
- קשר, צרף או הרכיב חלקים ליחידה אחת .
- הפגיש בן אנשים
- ”וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר.“ (דברי הימים ב׳ כ, פסוק לו)
- עשה פעולת חשבון של סיכום מספרים.
- יצר יצירה ספרותית או מוזיקלית.
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
חָבֵר[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| הגייה* | chaver |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ר א |
| דרך תצורה | משקל קָטֵל |
| נטיות | נ׳ חֲבֵרָה, ר׳ חֲבֵרִים, חַבְרֵי־, נ"ר חֲבֵרוֹת |
- אדם שאינו קרוב משפחה, בן זוג או מאהב, איתו נהנה אדם אחר מקשר אישי חיובי ותחושות חיבה.
- בן זוג במערכת יחסים רומנטית שאיננה ממוסדת.
- יוסי הוא חבר של קרן.
- אדם המהווה חלק מקבוצת אנשים או ארגון.
- לשון חז"ל [הלכה] מי שקבל עליו דינים וחומרות מסויימים. אינו עם הארץ.
- ”הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר, אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ב, משנה ג)
צירופים[עריכה]
- אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה
- חבר כנסת
- חבר מביא חבר
- פנקס חבר
- חברו הטוב ביותר של האדם
- חָבֵר לְהָרֵע
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- איטלקית: amico (1,2)
- אנגלית:
- צרפתית:
חֶבֶר א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ר א |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | |
- אגודה, קבוצת אנשים שהתחברו למטרה משותפת, כלל האנשים שבקבוצה.
- ”וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה.“ (הושע ו, פסוק ט)
- ”שומען על הסדר ועל סדר הברכות – במה דברים אמורים, בחבר עיר.“ (בבלי, מסכת ראש השנה – דף לד, עמוד ב)
- שם פרטי לזכר.
- ”וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל.“ (בראשית מו, פסוק יז)
- ”תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ.“ (שופטים ה, פסוק כד)
- ”וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת-יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת-חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת-יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ [...]“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק יח)
צירופים[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: assembly, association
חֶבֶר ב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ר ב |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ חֲבָרִים |
תרגום[עריכה]
- אנגלית: sorcery
חַבָּר[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבר |
| הגייה* | khabar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ר ב |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | ר׳ חַבָּרִים |
- מכשף.
- ”חובר חבר (דברים יח יא) אחד חבּר גדול ואחד חבּר קטן, ואפילו נחשים ועקרבים.“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף סה, עמוד א)
- כהן של האמונה הפרסית הקדומה.
- ”והאידנא דאיכא חברי – חישנין.“ (בבלי, מסכת ביצה – דף ו, עמוד א) (ועכשיו שיש חברים (בבבל) – חוששים אנו)
מקור[עריכה]
- לשון חז"ל.
נגזרות[עריכה]
- חבורה (פצע)
תרגום[עריכה]
מידע נוסף[עריכה]
- במקרא פעם אחת ”יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים“ (איוב מ, פסוק ל) אולם לא ברורה משמעות המילה "חַבָּר" שבפסוק.
- רש"י בפסוק זה ופרשנים נוספים מפרשים כקוסם. בתלמוד מופיע דרש על הפסוק: ”אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן. שנאמר (איוב מ, ל) 'יכרו עליו חברים', ואין כרה אלא סעודה, שנאמר (מלכים ב ו, כג) 'ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו', ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר (שיר השירים ח, יג) 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני'"“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף עה, עמוד א)
- חז"ל הבינו את המילה משורש ח-ב-ר א - אדם החובר, מקבץ בעלי חיים בכשפים.
- בארמית-שומרונית, חבר גם במשמעות פגיעה (= ”כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה“ (שמות כא, פסוק כה) , וגם במשמעות "בעלים" (של אדמה וכיוב').