קוה

קִוָּה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	קיווה
שורש וגזרה	ק־ו־ה א
בניין	פִּעֵל

1. המתין למשהו ברצון שיבא. האמין שיקרה.

   • "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (בראשית מט, פסוק יח)
   • "קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה" (ירמיהו יד, פסוק יט)
   • "חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי" (תהלים סט, פסוק כא)
   • השארתי אותך בקורס ויקימילון כי קיוותי שתלמד משהו, לצערי התאכזבתי.

גיזרון

שורש מקראי.

נגזרות

• תקוה
• מִקְוֶה מְקֻוֶּה

מילים נרדפות

• ייחל
• ציפה

ניגודים

• התיאש

ראו גם

• קו