סב

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סַב[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא סב
שורש וגזרה ס־ב־ב א, גזרת הכפולים
בניין קל


  1. נָע בִּתְנוּעוֹת מַעְגָּלִיּוֹת.
  2. לשון המקרא הִקִּיף.
    • "וְהָעַמּוּדִים, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמֻּד הָאֶחָד, וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ..." (ירמיהו נ״בפסוק כ״א)
    • "רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה" (דברים ב׳פסוק ג')
    • "וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם, עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר..." (יהושוע ו׳פסוק ז׳)
  3. לשון המקרא סָר, פָּנָה לְעֵבֶר-.
    • "וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ; וַיִּסֹּב דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ" (דברי הימים א׳ ט״זפסוק מ״ג)
    • "וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל אַחֲרָי" (מלכים ב׳ ט׳פסוק י״ט)
  4. גָּרַם לְ-.
  5. לשון המקרא חָשַׁב, הָגָה בְּמוֹחוֹ.
    • "סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר, וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן..." (קהלת ז׳פסוק כ״ה)
  6. לשון המקרא שׁוֹטֵט, הָלַךְ אָנֶה וָאָנָה.
    • "מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי..." (שיר השירים ה׳פסוק ז׳)
    • "שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן-הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב" (בראשית ב׳פסוק י״א)
  7. נִתְיַשֵּׁב לִסְעֹד בַּשֻּׁלְחָן.
    • "...וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹה" (שמואל א׳ ט״זפסוק י״א)

גיזרון[עריכה]

  • מן המקרא.

מילים נרדפות[עריכה]

נגזרות[עריכה]

ראו גם[עריכה]

תרגום[עריכה]

למשמעות (1):


השורש סבב א

השורש ס־ב־ב א הוא שורש מגזרת ע"ע.

נטיות הפעלים[עריכה]

ס־ב־ב א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל סַב סַב יִסֹּב או יָסֹב סֹב לָסֹב
נִפְעַל נָסַב נָסָב יִסַּב הִסֵּב לְהִסֵּב או לְהִסַּב
הִפְעִיל הֵסֵב מֵסֵב יָסֵב הָסֵב לְהָסֵב או לְהַסֵּב
הֻפְעַל הוּסַב מוּסָב יוּסַב -אין- -אין-
פִּעֵל סוֹבֵב מְסוֹבֵב יְסוֹבֵב סוֹבֵב לְסוֹבֵב
פֻּעַל סוֹבַב מְסוֹבָב יְסוֹבַב -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִסְתּוֹבֵב מִסְתּוֹבֵב יִסְתּוֹבֵב הִסְתּוֹבֵב לְהִסְתּוֹבֵב

הערות[עריכה]

  • בבניין נפעל, בזמן עתיד מדבר, א' של אית"ן מנוקדת בסגול או בחיריק: אֶסַּב או אִסַּב.
  • המטה בבניין נפעל לפי נָסֹב-שוגה.
  • שם הפועל בבניין נפעל– לְהִסֵּב או לְהִסַּב או לְהִסֹּב.
  • בצורת הנוכחות והנסתרות בעתיד ובציווי של פועלי ע"ע: פה"פ יכולה להינקד בקיבוץ ואחריה (עה"פ) בסגול, או בחולם ואחריה (עה"פ) שוואית; תְּסֻבֶּינָה או תָּסֹבְנָה, סֻבֶּינָה או סֹבְנָה וכו'...
  • בזמן הֶעתיד השורש ס-ב-ב ניטה גם על דרך החיריק והדגש; יִסְּבוּ (על דרך "יִקְּדוּ" שבמקרא), תִּסֹּב, אֶסֹּב, נִסֹּב וכולי.

(כללי האקדמיה בנטיית הפועל, גזרות עו"י וע"ע )

סָב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סב
הגייה* Sav
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות נ"י; סַב-, נ"ר; סָבֵי-, ר'; סָבִים
  1. לשון חז"ל אֲבי האב או האֵם.
    • "בשמאלי' מפליג בימיני' רב הונא אמר אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה רב הונא אמר הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומר עליו שנ"ב רב הונא" (תלמוד ירושלמי, סדר זרעים, מסכת ברכות, דף מד', פרק ו')
    • "עוֹמְדִים, צוֹחֲקִים מִלְּמַעְלָה-גַּם אָב, גַּם אֵם, גַּם סָב. רוֹמְזִים הֵם בָּעֵינַיִם וּמוֹחֲאִים בְּכַף" ("יוצאים אנחנו" / לוין קיפניס)
  2. לשון חז"ל אדם בא בימים.

מילים נרדפות[עריכה]

למשמעות (1);

למשמעות (2);

מילים מנוגדות[עריכה]

למשמעות (2);

ראו גם[עריכה]

תרגום[עריכה]