לדלג לתוכן

סבה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

סִבָּה

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סיבה
הגייה* siba
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ס־ב־ב
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות סִבָּה, סִבּוֹת, סִבַּת⁻
  1. הגורם המניע לביצוע פעולה מסוימת.
    • ”וְלֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֶל-הָעָם: כִּי-הָיְתָה סִבָּה, מֵעִם יְהוָה, לְמַעַן הָקִים אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט“ (מלכים א, פסוק יב).
    • "הנה זה בא , הנה זה בא , הנה זה בא-סיבה טובה למחשבה הא.. הא... אהה". ("סיבה טובה"/אריק סיני).

גיזרון

[עריכה]
  • מן סִבֵּב (הפעלים הסב סבב נסב) בהוראה המקורית 'לגרום לסיבוב' כלומר לתת כיוון אחר לדבר[1], בדומה למילים מִפְנֶה או תַּפְנִית מהפועל לִפְנוֹת. מופיעה במקרא - מילה יחידאית, משורש ס־ב־ב, בנין פיעל. בלשון הערבית המבודדת:צופר מצויה תיבה בהגיית סְבֲּבְּ sbäb - בהוראת "יסוד". משמעות הביטוי אֲּלַה סֵבַּבְּ ʿalä sebäb- "בגלל..." [2].

מידע נוסף

[עריכה]
  • בהשראת הכוזרי ובקבלה, אצל יהודי פרס נעשה שגור הצירוף "סיבת-הסיבות" שהיה אחד מביטויי האל במציאות הפיסית. צירוף זה היה משובץ במשפט כהסבר לפעולה שהתרחשה בדרך נס, או כסיבה לעכוב כלשהו [3] [4].

צירופים

[עריכה]

מילים נרדפות

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]


השורש סבב
  • שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
  1. ס־ב־ב א - 1.
  2. ס־ב־ב ב - 2.

סמוכין

[עריכה]
  1. ראו למשל ”לְבַעֲבוּר סַבֵּב אֶת פְּנֵי הַדָּבָר עָשָׂה עַבְדְּךָ יוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה“ (שמואל ב׳ יד, פסוק כ)
  2. א. ז. אשכלי ,"מקורות לאוצר המלים העברי: חומר-אטימולוגיה מתוך הלשונות השמיות-הדרומיות", ז' (תרצ"ו), "הלל" עמ'375
  3. לדוגמא, "ואליהו אמדסת ויך סבת הסיבות כדרסת כה משיח אמדן תעויק שודסת", תרגום - "ואליהו בא ועשה סבת הסיבות שבואו של המשיח נתעכב"
  4. עזרא ציון מלמד, "מאוצר לשון-הקודש בלשון פרסית-יהודית", לשונינו - מג, ד‎ (תמוז תשל"ט)