סבתא

סָבְתָא

אמא של אחד ההורים.
- ”אהבה טובה שאין עמה מוסר טורד ידעתי רק מסבתא, אם אמי, ובחברת מינקתי שלא היתה כמובן תדירה לי.“ (פרקי אבטוביאוגרפיה, מאת ש' בן-ציון, בפרויקט בן יהודה)
- ”אֲנִי וְהַסָּבְתָא / יָשַׁבְנוּ בְּצַוְתָּא / לְיַד מְדוּרָה בֶּחָצֵר.“ (סָבְתָא בַּנֶּגֶב, מאת אבשלום כהן בזֶמֶרֶשֶׁת)
- סבתא שלי הרימה אותי על הידיים כשהייתי ילד קטן.
[עממי] אישה זקנה, קשישה.
- עזרתי לסבתא להרים את הסלים לביתה.
לשון המקרא אחד מהעמים הערביים הקדומים, השלישי במניין בני כוש, ששכנו בתימן.
- ”וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּא וְרַעְמָא וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָא שְׁבָא וּדְדָן.“ (דברי הימים א׳ א, פסוק ט)

בניגוד ליתר השמות ממין נקבה שהגיעו מארמית (כגון: דוגמה, סדנה), ממליצה האקדמיה ללשון העברית לכתוב את המילה באל"ף בסופה.

ბებია‏‏‏‏ (תעתיק: bebia)

नानी‏‏‏‏ (תעתיק: nānī)

bà nội‏‏‏‏ (מצד האב)

μάμμη‏‏‏‏ (תעתיק: mámmi)

mormor‏‏‏‏ (מצד האם)

ست‏‏‏‏ (תעתיק: סִתּ)

äidinäiti‏‏‏‏ (מצד האם)

ننه‏‏‏‏ (תעתיק: נַנֶה)

mormor‏‏‏‏ (מצד האם)

ยาย‏‏‏‏ (מצד האם, תעתיק: yaai)

י

↑ בצורת הרבים נהוגה צורת הרבים "סָבוֹת" בעברית, בניגוד לצורת היחיד בארמית. תופעה דומה מתרחשת במילים סבא, אבא, אימא. וראו באתר האקדמיה ללשון העברית כאן וכאן.