מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הינה
הגייה * Hine
חלק דיבר מילת קריאה
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות אני; הִנְנִי, ; הִנֶּנּוּ (בהפסק; הִנֵּנוּ), אתה; הִנְּךָ, את; הִנָּךְ, אתם; הִנְּכֶם, אתן; הִנְּכֶן, הוא; הִנּוֹ (גם: הִנֵּהוּ), היא; הִנָּהּ (גם: הִנֶּהָ), הם; הִנָּם, הן; הִנָּן
מילת קריאה לשם הדגשה וחיזוק הֲלוֹא, הֲרֵי.
”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ...“ (בראשית א , פסוק כט ) ”לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ“ (בראשית יב , פסוק יט ) ”וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים“ (בראשית נ , פסוק יח ) ”הִנֵּה לֹא יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל“ (תהילים קכא , פסוק ד ) מִלַּת פְּתִיחָה הַמְשַׁמֶּשֶׁת לְהַצָּגַת-הַדְּבָרִים.
”הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת-שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם“ (בראשית מא , פסוק כט ) הנני מתכבד להזמין את בעל השמחה לשאת נאומו.
בנטייה - צורה של אוגד.
מן התנ"ך, צורה מוארכת של הן מילים נרדפות [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הנה
הגייה * He na
חלק דיבר תואר־הפועל
מין
שורש
דרך תצורה הנה + ה"א המגמה
נטיות
לשון המקרא "וְדַי סָחַבְתִּי כְּבָר שַׂקִּים/ וְרַצְתִּי הֵנָּה שָׁמָּה -/ אֲנִי רוֹצֶה לַמֶּרְחַקִּים/ אֲנִי רוֹצֶה הַיָּמָּה" (גְּדַלְיָה רֶבַע אִישׁ נתן אלתרמן ) ”וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה : כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה “ (בראשית טו , פסוק טז ) ”וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה , כִּי הָאֱלֹהִים...“ (בראשית מה , פסוק ח ) מן התנ"ך.
מצוי במצרית תיכונה (החל מן השושלת שמקורה מן יעחמס הראשון ) בהוראת פה ,שם . הגייה: אֲנ (ꜥn ) . (מופיעה גם בצורת סופית, המְאַפְנֶנֶת - 'מיקום'). ראו גם: כֲנְ ẖn בהוראת גישה,קירבה (מקביל גם לתיבה העברית 'כאן ') ממנה נגזרה תיבת 'כֲנְכֲנְ' ẖnẖn בהוראת לגשת, להתקרב.
בערבית هُنَا (הֻנַא) = כאן. מילים נרדפות [ עריכה ] מידע נוסף [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הנה
הגייה * He na
חלק דיבר כינוי גוף
מין רבות
שורש
דרך תצורה
נטיות לרחוקות; הָהֵנָּה
לשון המקרא [ארכאי] כִּנּוּי לְגוּף שְׁלִישִׁי רַבּוֹת, לַנִּסְתָּרוֹת .
”וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה ...“ (בראשית ו , פסוק ב ) ”וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ“ (בראשית לג , פסוק ו ) ”דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר-נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה “ (ויקרא ד , פסוק ב ) מן התנ"ך.
בערבית: هُنَّ (הֻנַּ) = הן. מילים נרדפות [ עריכה ]
לשון חז"ל רווח בעיקר הבינוני הֵסֵב תְּחוּשַׁת הֲנָאָה.
מילים נרדפות [ עריכה ]
השורש הנה
השורש ה־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה .
נטיות הפעלים [ עריכה ]
ה־נ־ה
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
נִפְעַל
נֶהֱנָה
נֶהֱנֶה
יֵהָנֶה
הֵהָנֵה
לֵהָנוֹת
הִפְעִיל
הֶהֱנָה
מַהֲנֶה
יַהֲנֶה
הַהֲנֵה
לְהַהֲנוֹת
הֻפְעַל
-אַיִן
-אַיִן-
-אַיִן-
-אין-
-אין-
פִּעֵל
הִנָּה
מְהַנֶּה
יְהַנֶּה
הַנֵּה
לְהַנּוֹת
פֻּעַל
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְהַנָּה
מִתְהַנֶּה
יִתְהַנֶּה
הִתְהַנֵּה
לְהִתְהַנּוֹת
שם הפועל בבניין נפעל : "לֵהָנוֹת", מוטה על דרך חז"לית, שבה האות ה' הצרויה שהייתה אמורה להופיע אחרי ל' התכלית נפלה (שהרי היה אמור להיות: לְהֵהָנוֹת כמו לְהֵעָשׂוֹת), ותנועת הצירי עברה אל הל' (ולכן צורת ההגייה הרווחת בדיבור: לֶהֱנוֹת, כביכול, שגויה היא). ניטים לפי דרך זו בתלמוד פעלים נוספים כגון: לֵהָרֵג, לֵעָשׂוֹת ועוד. הצורה "ליהנות" היא היחידה המשמשת אותנו בדיבור היום-יומי. קראו עוד כאן
