הא

הֵא[עריכה]

הִנֵּה; הֲרֵי.
- ”וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־הָעָם, הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה; הֵא־לָכֶם זֶרַע, וּזְרַעְתֶּם אֶת־הָאֲדָמָה.“ (בראשית מז, פסוק כג)
- ”הֵא לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ( אסתר, פסוקים ב – כב), וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדְּכָי.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ו, משנה ו)
האות החמישית באלפבית העברי.

ערך בוויקיפדיה: הא

בארמית המילה משמשת גם במשמעות הרי ועוד.