אנחנו
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אֲנַחְנוּ[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אנחנו |
| הגייה* | anakhnu |
| חלק דיבר | כינוי־גוף |
| מין | זכר או נקבה (רבים) |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
| כינויי גוף | |||
|---|---|---|---|
| גוף | ראשון | שני | שלישי |
| זכר | אני, אנוכי | אתה | הוא |
| נקבה | אני, אנוכי | את | היא |
| ז"ר | אנו, אנחנו | אתם | הם (המה) |
| נ"ר | אנו, אנחנו | אתן | הן |
- כינוי המציין גוף ראשון רבים (מדברים, מדברות).
- אנחנו עשרים תלמידים בכיתה.
גיזרון[עריכה]
- פרוטו־שמית *נִחְנוּ ← עברית נַחְנוּ (הנמכת תנועה בהשפעת החי"ת הלועית) ← עברית אֲנַחְנוּ (האל"ף באנלוגיה לאֲנִי).[1] מקביל לשפות שמיות אחרות: פיניקית 𐤀𐤍𐤇𐤍 (אנחנ), ארמית אחנחא[1], ערבית نَحْنُ (נַחנֻ), אכדית anīnu.
- כפי שמתחוור מן כתובות עתיקות שנמצאו בא"י ובמיוחד במכתבי לכיש , שלמרות הקשרים ההדוקים מן העבר בן ארם-ישראל-ויהודה, טרם גלות בבל לא היתה השפעת לשון הארמית בתקופה זו גדולה ביותר . ברובד העברית הנכונה לימים של עד המאה השישית לפנה"ס ביטאו תושבי יהודה - "נחנו" , בעוד המבטאים בצורת "אנחנו" הסגירו מיד מבטא זר לועזי-ארמי [2].
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות, הקיבוץ המאוחד תשל"ב, עמ' 94-93.
- ↑ CAL.
- ↑ מאת: נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר), מלים שאולות בלשוננו /לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תרצ"ז) ב,ח