שם

שֵׁם

לשון המקרא מילה או צמד מילים המתארים חפץ או חי ומשמשים לזיהוי.
- ”וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים; שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.“ (בראשית ד, פסוק יט)
- מה השם של ההר הזה?
- שאל המראיין את המרואיין: "מה שמך?"
בהשאלה: יוקרתו של האדם בעיני הבריות.
- ”נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב; מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב.“ (משלי כב, פסוק א)
- ”טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב; וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ.“ (קהלת ז, פסוק א)
אחד מבני נח
- ”וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.“ (בראשית ט, פסוק כו)

מפרוטושמית: Semu.

ערך בוויקיפדיה: שם

בַּמָּקוֹם הַהוּא.
- ”...וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן; וַיָּבֹאוּ עַד־חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.“ (בראשית יא, פסוק לא)
- ”וישם שם את האדם אשר יצר“ (בראשית ב, פסוק ח)
לשון ימי הביניים בְּנִמְצָא, בִּמְצִיאוּת.
- יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון ממציא לכל הנמצאים רמב"ם פתיחת הי"ד החזקה

המילה משותפת לכמה לשונות שמיות. כגון; ארמית: ܬܡܢ (תַמָּן), ערבית: ثَمَّ (תַ'םַּ), אוגריתית: ṯm) 𐎘𐎎)

ثمَ‏‏‏‏ (תעתיק: תַ'םַּ)

לשון המקרא הניח חפץ במקום שרוצה שיהיה בו ובהשאלה: בחפצים מופשטים
- ”וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ; שִׂים־נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.“ (בראשית כד, פסוק ב)
- ”וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.“ (דברים ד, פסוק מד)
- ”וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי־עִזִּים, וְאֵיפַת־קֶמַח מַצּוֹת – הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל, וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר...“ (שופטים ו, פסוק יט)
- ”וְלָקַחְתָּ כֶסֶף־וְזָהָב, וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת; וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.“ (זכריה ו, פסוק יא)
- ”תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ; לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ.“ (תהלים מד, פסוק יד)
- ”וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל־הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם.“ (אסתר י, פסוק א)

3: למילה 'שם' מתוך הצירוף - 'שם-פעמיו' יש 'נוכחות' סמנטית,וצורנית גם במצרית-קדומה: 'שְׁמִי' (šmi̯) בהוראת הלך ,משך (למסלול מסוים). להלן אחד מן ההרוגליפים: (שְׁמְ) + (אֵ)

השורש שׂ־י־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

המטה בבניין קל לפי עה"פ ו' ולא י' איננו שוגה, שכן בשורש זה נכונות שתי הצורות; לָשׂוּם או לָשִׂים, יָשׂוּם או יָשִׂים, תָּשֵמְנָה או תָּשֹׂמְנָה וכו'...