הם
מראה
הֵם א
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | הם |
| הגייה* | hem |
| חלק דיבר | כינוי גוף |
| מין | זכר רבים |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
| כינויי גוף | |||
|---|---|---|---|
| גוף | ראשון | שני | שלישי |
| זכר | אני, אנוכי | אתה | הוא |
| נקבה | את | היא | |
| ז"ר | אנחנו, נחנו, אנו | אתם | הם (המה) |
| נ"ר | אתן | הן (הנה) | |
- אלו ששם; כינוי המציין רבים ממין זכר, בגוף שלישי.
- "– היכן הילדים?" "– הם הלכו לישון."
- "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב ח)
מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]הָם
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הם |
| שורש וגזרה | ה־ו־ם |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- גרם לבלבול,
גיזרון
[עריכה]המילה מופיעה פעם אחת במקרא. ככל הנראה גזור ממהומה. קרוב לפועל המם.
פרשנים מפרשים
[עריכה]רש"י דייק מכך שמופיע בשני קמצים שלמעשה הכוונה "הָם אותם". אמנם לדעת רשב"ם אין לחלק ביניהם, וגם כאן השורש הוא ה־מ־ם. והוא פירש: "והמם- והרעים קול מהומה גדולה במלחמה."
ראו גם
[עריכה]הֵם ב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | הם |
| הגייה* | hem |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |

- תרכובת כימית טבעתית, שבמרכזה אטום ברזל.
- ההם קשור תמיד לחלבון כלשהו, ופעולתו הפיזיולוגית מתאפשרת רק כשהוא קשור לַחלבון.