אנו
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אָנוּ[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אנו |
| הגייה* | anu |
| חלק דיבר | מילת גוף |
| מין | זכר או נקבה (רבים) |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
| כינויי גוף | |||
|---|---|---|---|
| גוף | ראשון | שני | שלישי |
| זכר | אני, אנוכי | אתה | הוא |
| נקבה | את | היא | |
| ז"ר | אנחנו, נחנו, אנו |
אתם | הם (המה) |
| נ"ר | אתן | הן (הנה) | |
- כינוי המציין גוף ראשון רבים (מדברים).
- ”מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת – שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה?“ (משנה, מסכת פסחים – פרק י, משנה ד)
- איננו מכריזים בזאת ש"אנו חובבים שירה", ענו הדייגים והנהנו בשלילה.
גזרון[עריכה]
- תיבת "אנו" השייכת לרובד העברית-המשנאית, שימשה כמקבילתה של תיבת אנחנו המקראית.