נהנה

נֶהֱנָה

לשון חז"ל הפיק תועלת; יצא בשביעות רצון.
- ”הַצַּיְקָנִין שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה בִּשְׁבִיל לֵהָנוֹת מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ז, משנה ח)
- ”וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה ה)
- ”עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה לָהּ גִנָּה אוֹ מֶרְחָץ, נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְטוֹבָה וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה; הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים, נֶהֱנִין מֵהֶן בֵּין בְּטוֹבָה וּבֵין שֶׁלֹּא בְטוֹבָה.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ד, משנה ג)
- אחי הקטן נהנה לשחק בצעצועים.

מן ה-נ-ה^{[דרושה הבהרה]} (הפועל הָנָה לא קיים הנאה הפועל בלשון חז"ל הֶהֱנָה). ערבית: הַנַאַ.

הבדל דק נוצר בין המשמעות לפועל בלשון חז"ל שהיא הפקת תועלת ושימוש, למובנו כיום תענוג ודבר מה מעבר לצורך הבסיסי.

השורש ה־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

שם הפועל בבניין נפעל: "לֵהָנוֹת", מוטה על דרך חז"לית, שבה האות ה' הצרויה שהייתה אמורה להופיע אחרי ל' התכלית נפלה (שהרי היה אמור להיות: לְהֵהָנוֹת כמו לְהֵעָשׂוֹת), ותנועת הצירי עברה אל הל' (ולכן צורת ההגייה הרווחת בדיבור: לֶהֱנוֹת, כביכול, שגויה היא).

ניטים לפי דרך זו בתלמוד פעלים נוספים כגון: לֵהָרֵג, לֵעָשׂוֹת ועוד. הצורה "ליהנות" היא היחידה המשמשת אותנו בדיבור היום-יומי. קראו עוד כאן.