קרסל

קַרְסֹל

לשון המקרא מפרק המחבר בין השוק לרגל.
- ”תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי; וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי.“ (שמואל ב׳ כב, פסוק לז)
- ”הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו, וּבְאַרְכּוּבוֹתָיו, וּבַעַל פִּיקָה, וְהָעִקֵּל; אֵיזֶהוּ עִקֵּל, כֹּל שֶׁמַּקִּיף פַּרְסוֹתָיו וְאֵין אַרְכּוּבוֹתָיו נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ.“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ז, משנה ו)
- אחי שבר את קרסולו ולכן הזדקק לכיסא גלגלים.

המילה מופיעה פעמיים במקרא, בפסוק לעיל ובפסוק המקביל בתהלים יח, פסוק לז. ייתכן כי נגזרת של קרס. מקביל באותו משמע לאכדית kursinnu, ובארמית בנוסף לקַרְסוּלָּא גם קיימת הצורה קַרְצוּלָּא^[1] שמקיבלה לצורה האכדית kiṣallu.

בלשון חז"ל נהגתה המילה כקֻרְסָל ע"פ משקל קֻטָּל, כנראה במשנה הבאה: ”שְׁלֹשִׁים בְּפִסַּת הָרֶגֶל, שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע, עֲשָׂרָה בַּקֻּרְסָל, שְׁנַיִם בַּשּׁוֹק, חֲמִשָּׁה בָּאַרְכּוּבָה, אֶחָד בַּיָּרֵךְ“ (משנה, מסכת אהלות – פרק א, משנה ח)