מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
יש להוסיף לדף זה את הערך: מִכֵּר. |
לערך העוסק במילה אידישאית מַכֶר; ראו מאכער. |
- החליף דבר־מה שבבעלותו לאחר בתמורה לכסף או שווה־כסף.
- ”וְכִי־יִגֹּף שׁוֹר־אִישׁ אֶת־שׁוֹר רֵעֵהוּ, וָמֵת – וּמָכְרוּ אֶת־הַשּׁוֹר הַחַי, וְחָצוּ אֶת־כַּסְפּוֹ; וְגַם אֶת־הַמֵּת יֶחֱצוּן.“ (שמות כא, פסוק לה)
- ”וְהָיָה אִם־לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ – וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא־תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף; לֹא־תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.“ (דברים כא, פסוק יד)
- ”וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר – לְכִי מִכְרִי אֶת־הַשֶּׁמֶן, וְשַׁלְּמִי אֶת־נִשְׁיֵךְ; וְאַתְּ וֻבָנַיִךְ תִחְיִי בַּנּוֹתָר.“ (מלכים ב׳ ד, פסוק ז)
- ”כֹּה אָמַר יהוה – עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.“ (עמוס ב, פסוק ו)
- ”סָדִין עָשְׂתָּה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.“ (משלי לא, פסוק כד)
- ”וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ, מְבִיאִים דָּאג וְכָל־מֶכֶר; וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה, וּבִירוּשָׁלִָם.“ (נחמיה ה, פסוק ח)
- בהשאלה: מסר מישהו שהיה תחת השגחתו או אמונו לידי אויב.
- "וַיִּחַר־אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד־שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב, וְלֹא־יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם" (שופטים ב יד)
תרגום
- ծախել (תעתיק: caxel)
- ვაჭრობა (תעתיק: vač̣roba)
- شرى (תעתיק: שַׁרָא)
|
| השורש מכר |
|
השורש מ־כ־ר הוא שורש מגזרת השלמים.
| מ־כ־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
מָכַר |
מוֹכֵר, מָכוּר |
יִמְכֹּר |
מְכֹר |
לִמְכֹּר |
| נִפְעַל |
נִמְכַּר |
נִמְכָּר |
יִמָּכֵר |
הִמָּכֵר |
לְהִמָּכֵר |
| הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
מִכֵּר |
מְמַכֵּר |
יְמַכֵּר |
מַכֵּר |
לְמַכֵּר |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְמַכֵּר |
מִתְמַכֵּר |
יִתְמַכֵּר |
הִתְמַכֵּר |
לְהִתְמַכֵּר |
|
|
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מכר |
| הגייה* | makar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־כ־ר, גזרת חפ"נ |
| דרך תצורה | משקל מַקְטָל |
| נטיות | ר׳ מַכָּרִים; נ׳ מַכָּרָה, נ"ר מַכָּרוֹת |
- אדם אשר פוגשים אותו לעתים אך שלא נקשרים עמו קשרי ידידות עמוקים.
- אנחנו לא ידידים, רק מכרים של "שלום־שלום".
- "וְעַתָּה אַל־תִּקְחוּ־כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי־לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ" (מלכים ב יב ח)
| השורש נכר |
|
השורש נ־כ־ר הוא שורש מגזרת חפ"נ.
| נ־כ־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
|
|
|
|
|
| נִפְעַל |
נִכַּר |
נִכָּר |
יִנָּכֵר |
הִנָּכֵר |
לְהִנָּכֵר |
| הִפְעִיל |
הִכִּיר |
מַכִּיר |
יַכִּיר |
הַכֵּר |
לְהַכִּיר |
| הֻפְעַל |
הֻכַּר |
מֻכָּר |
יֻכַּר |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
נִכֵּר |
מְנַכֵּר |
יְנַכֵּר |
נַכֵּר |
לְנַכֵּר |
| פֻּעַל |
נֻכַּר |
מְנֻכָּר |
יְנֻכַּר |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְנַכֵּר |
מִתְנַכֵּר |
יִתְנַכֵּר |
הִתְנַכֵּר |
לְהִתְנַכֵּר |
|
|
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מכר |
| הגייה* | mekher |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | מ־כ־ר |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ מְכָרִים; מֶכֶר־, ר׳ מִכְרֵי־ |
- הסכם הדדי על העברת בעלות של קנין, בתמורה לתשלום מסוים.
- סחורה, טוּבים למכירה.
- "וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל־מֶכֶר וּמוֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם" (נחמיה יג טז)
- מחיר, ערך.
- "אֵשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ" (משלי לא י)
- בכתבים תימניים מנוקדת המילה החז"לית מְכָר.
| השורש מכר |
|
השורש מ־כ־ר הוא שורש מגזרת השלמים.
| מ־כ־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
מָכַר |
מוֹכֵר, מָכוּר |
יִמְכֹּר |
מְכֹר |
לִמְכֹּר |
| נִפְעַל |
נִמְכַּר |
נִמְכָּר |
יִמָּכֵר |
הִמָּכֵר |
לְהִמָּכֵר |
| הִפְעִיל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הֻפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
מִכֵּר |
מְמַכֵּר |
יְמַכֵּר |
מַכֵּר |
לְמַכֵּר |
| פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְמַכֵּר |
מִתְמַכֵּר |
יִתְמַכֵּר |
הִתְמַכֵּר |
לְהִתְמַכֵּר |
|
|
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | מוכר |
| הגייה* | mukar |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | נ־כ־ר |
| דרך תצורה | משקל מֻקְטָל |
| נטיות | ר׳ מֻכָּרִים, נ׳ מֻכֶּרֶת, נ"ר מֻכָּרוֹת |
- ידוע, קל לזיהוי.
- צורת בינוני סביל של הפועל הכיר.
| השורש נכר |
|
השורש נ־כ־ר הוא שורש מגזרת חפ"נ.
| נ־כ־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
|
|
|
|
|
| נִפְעַל |
נִכַּר |
נִכָּר |
יִנָּכֵר |
הִנָּכֵר |
לְהִנָּכֵר |
| הִפְעִיל |
הִכִּיר |
מַכִּיר |
יַכִּיר |
הַכֵּר |
לְהַכִּיר |
| הֻפְעַל |
הֻכַּר |
מֻכָּר |
יֻכַּר |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
נִכֵּר |
מְנַכֵּר |
יְנַכֵּר |
נַכֵּר |
לְנַכֵּר |
| פֻּעַל |
נֻכַּר |
מְנֻכָּר |
יְנֻכַּר |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְנַכֵּר |
מִתְנַכֵּר |
יִתְנַכֵּר |
הִתְנַכֵּר |
לְהִתְנַכֵּר |
|
|