ידיד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יָדִיד[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | ידיד |
| הגייה* | yadid |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | י־ד־ד |
| דרך תצורה | משקל קָטִיל |
| נטיות | ר׳ יְדִידִים, ס"ר יְדִידֵי־ |
- לשון המקרא חבר טוב, נאמן.
- ”לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן“ (דברים לג, פסוק יב)
- ”אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ; כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן־שָׁמֶן.“ (ישעיהו ה, פסוק א)
- ”מַה-יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת“ (תהלים פד, פסוק ב)
גיזרון[עריכה]
- לשון המקרא. מאוגריתית: "ידּ". מקבילה בערבית: وَدُود (וַדוּד) במשמעות דומה.
צירופים[עריכה]
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]