מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
ידיד
|
| הגייה* |
yadid
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
י־ד־ד
|
| דרך תצורה |
משקל קָטִיל
|
| נטיות |
ר׳ יְדִידִים, ס"ר יְדִידֵי־
|
- לשון המקרא מי שמתקיים עמו קשר אינטימי, אך עפ"ר אפלטוני.
- ”לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן“ (דברים לג, פסוק יב)
- ”אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ; כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן־שָׁמֶן.“ (ישעיהו ה, פסוק א)
- ”מַה-יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת“ (תהלים פד, פסוק ב)
- לשון המקרא. קרוב אל דֹּד ואל יד. מאוגריתית: "ידּ". מקבילה בערבית: وَدُود (וַדוּד) במשמעות דומה.
מילים נרדפות[עריכה]
| השורש ידד
|
|
השורש י־ד־ד הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים[עריכה]
| י־ד־ד
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
|
|
|
|
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
-אין-
|
|
|
|
|
| הֻפְעַל
|
-אין-
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
יִדֵּד
|
מְיַדֵּד
|
יְיַדֵּד
|
יַדֵּד
|
לְיַדֵּד
|
| פֻּעַל
|
יֻדַּד
|
מְיֻדָּד
|
יְיֻדָּד
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְיַדֵּד
|
מִתְיַדֵּד
|
יִתְיַדֵּד
|
הִתְיַדֵּד
|
לְהִתְיַדֵּד
|
| |
|
