התנכר

הִתְנַכֵּר

לשון המקרא נתן יחס שלילי לאחר: התנהג כאילו הוא נכרי, ואיננו מכירו.
- ”וַיַּרא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּירֵם, וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת“ (בראשית מב, פסוק ז)
לשון המקרא שינה את מראהו שלא יכירוהו.
- ”וַיְהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה[...]וַיֹאמֶר בּוֹאִי אֵשֶׁת יְרָבְעָם לָמָה זֶה אַת מִתְנַכֵּרָה“ (מלכים א׳ יד, פסוקים ה–ו)

יש הקושרים את השורש להכיר, נעשה כאיננו מכיר, או כאיננו מוכר, שינה את מראיהו לבלתי הכר.
הקשר בולט בפסוק ”גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֵּר נַעַר“ (משלי כ, פסוק יא)

השורש נ־כ־ר הוא שורש מגזרת חפ"נ.