מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא נתן יחס שלילי לאחר: התנהג כאילו הוא נכרי, ואיננו מכירו.
- ”וַיַּרא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּירֵם, וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת“ (בראשית מב, פסוק ז)
- לשון המקרא שינה את מראהו שלא יכירוהו.
- ”וַיְהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה[...]וַיֹאמֶר בּוֹאִי אֵשֶׁת יְרָבְעָם לָמָה זֶה אַת מִתְנַכֵּרָה“ (מלכים א׳ יד, פסוקים ה–ו)
- יש הקושרים את השורש להכיר, נעשה כאיננו מכיר, או כאיננו מוכר, שינה את מראיהו לבלתי הכר.
- הקשר בולט בפסוק ”גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֵּר נַעַר“ (משלי כ, פסוק יא)
השורש נכר |
השורש נ־כ־ר הוא שורש מגזרת חפ"נ.
נ־כ־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
|
|
|
|
|
נִפְעַל |
נִכַּר |
נִכָּר |
יִנָּכֵר |
הִנָּכֵר |
לְהִנָּכֵר |
הִפְעִיל |
הִכִּיר |
מַכִּיר |
יַכִּיר |
הַכֵּר |
לְהַכִּיר |
הֻפְעַל |
הֻכַּר |
מֻכָּר |
יֻכַּר |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
נִכֵּר |
מְנַכֵּר |
יְנַכֵּר |
נַכֵּר |
לְנַכֵּר |
פֻּעַל |
נֻכַּר |
מְנֻכָּר |
יְנֻכַּר |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְנַכֵּר |
מִתְנַכֵּר |
יִתְנַכֵּר |
הִתְנַכֵּר |
לְהִתְנַכֵּר |
|
|