מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | נוכרי |
| הגייה* | nokhri |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | נ־כ־ר ב |
| דרך תצורה | נכר + ־ִי |
| נטיות | נ׳ נָכְרִית או נָכְרִיָּה, ר׳ נָכְרִים, נ"ר נָכְרִיּוֹת |
- זר, שאיננו בן המקום; לא מוכר.
- ”יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ; נָכְרִי, וְאַל-שְׂפָתֶיךָ.“ (משלי כז, פסוק ב)
- שאיננו יהודי.
- של לא-יהודים.
- ”כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.“ (שמות יח, פסוק ג)
- ”וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנָיו, לֹא נָסוּר אֶל-עִיר נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה; וְעָבַרְנוּ, עַד-גִּבְעָה.“ (שופטים יט, פסוק יב)
- י"א נכרי - אין היכר. מצוי בתורה בשימוש הפועל התנכר
 ערך בוויקיפדיה: גוי |
ערך בוויקיפדיה: גוי