מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נוכרי
|
| הגייה* |
nokhri
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
נ־כ־ר ב
|
| דרך תצורה |
נכר + ־ִי
|
| נטיות |
נ׳ נָכְרִית או נָכְרִיָּה, ר׳ נָכְרִים, נ"ר נָכְרִיּוֹת
|
- זר, שאיננו בן המקום; לא מוכר.
- ”יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ; נָכְרִי, וְאַל-שְׂפָתֶיךָ.“ (משלי כז, פסוק ב)
- שאיננו יהודי.
- של לא-יהודים.
- ”כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.“ (שמות יח, פסוק ג)
- ”וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנָיו, לֹא נָסוּר אֶל-עִיר נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה; וְעָבַרְנוּ, עַד-גִּבְעָה.“ (שופטים יט, פסוק יב)
לשון המקרא, מן נכר.
- י"א נכרי - אין היכר. מצוי בתורה בשימוש הפועל התנכר
 ערך בוויקיפדיה: גוי |
ערך בוויקיפדיה: גוי