מקח

מִקָּח

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מקח
הגייה^*	mekach
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ל־ק־ח
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	נ"י מִקְחוֹ, ר׳ מִקְחוֹת או מַקָּחוֹת

הסכם בין שני צדדים בנוגע להעברת הבעלות על דבר מה מאחד לרעהו.
- ”וְעַתָּה יְהִי פַחַד ה' עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה' אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׁא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד“ (דברי הימים ב׳ יט, פסוק ז)
- ”פֶּסַח מִצְרַיִם מִקְחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְטָעוּן הַזָּאָה בַּאֲגֻדַּת אֵזוֹב עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי מְזוּזוֹת, וְנֶאֳכָל בְּחִפָּזוֹן בְּלַיְלָה אֶחָד.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ט, משנה ה)
- ”כֵּיצַד, לָקַח מִסִּיקְרִיקוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת, מִקְחוֹ בָטֵל; מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקְרִיקוֹן, מִקְחוֹ קַיָּם; לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה, מִקְחוֹ בָטֵל; מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ, מִקְחוֹ קַיָּם.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ה, משנה ו)
- בכול דבר או עבודה או בהון או במקח (מגילות קומראן 4Q264a - מגילת מצוות שבת)

המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל. בנחמיה י, פסוק לב מופיעה המילה היחידאית מַקָּחוֹת שייתכן כי היא הריבוי שלו. צורת הרבים מופיעה גם בתוספתא: ”וכשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למקחות ולמתנות ולירושות ולעידיות“ (תוספתא, מסכת גיטין – פרק ה, הלכה א).
כיום נפוצה ההגייה מֶקַח, סביר שהצורה נגזרה לאחור בצורה שגויה מ"מִקְחוֹ" (כמו לֶקַח/לִקְחוֹ במקור מאותו שורש).