מקח

מִקָּח[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מקח
הגייה^*	mekach
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ל־ק־ח
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	נ"י מִקְחוֹ, ר׳ מִקְחוֹת או מַקָּחוֹת

העברת בעלות על חפצים מאדם לחברו.
- ”וְעַתָּה יְהִי פַחַד ה' עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה' אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׁא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד“ (דברי הימים ב׳ יט, פסוק ז)
- ”פֶּסַח מִצְרַיִם מִקְחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְטָעוּן הַזָּאָה בַּאֲגֻדַּת אֵזוֹב עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי מְזוּזוֹת, וְנֶאֳכָל בְּחִפָּזוֹן בְּלַיְלָה אֶחָד.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק יב, משנה ז)
- ”כֵּיצַד, לָקַח מִסִּיקְרִיקוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת, מִקְחוֹ בָטֵל; מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקְרִיקוֹן, מִקְחוֹ קַיָּם; לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה, מִקְחוֹ בָטֵל; מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ, מִקְחוֹ קַיָּם.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ה, משנה ו)
- בכול דבר או עבודה או בהון או במקח (מגילות קומראן 4Q264a - מגילת מצוות שבת)

המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק לעיל. בנחמיה י, פסוק לב מופיעה המילה היחידאית מַקָּחוֹת שייתכן כי היא הריבוי שלו. צורת הרבים מופיעה גם בתוספתא: ”וכשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למקחות ולמתנות ולירושות ולעידיות“ (תוספתא, מסכת גיטין – פרק ה, הלכה א).
כיום נפוצה ההגייה מֶקַח; ייתכן שהשורש התנייני מ־ק־ח הנ"ל^{[דרושה הבהרה]} מהווה ראיה לכך שהגייה זאת כבר הייתה נפוצה בלשון חז"ל^[^{דרוש מקור}^]