נכר

יש להוסיף לדף זה את הערכים: נִכָּר, נִכַּר.

נֵכָר

גלות, ארץ זרה, מקום שאינו סביבתו הטבעית או המתבקשת של האדם
כל-זמן שהגיטו היה קיים וגם בַּנֵּכָר היתה לנו פנה אחת קטנה, צרה, שלנו, או כמעט שלנו, היתה שַבָּתֵנוּ נשמרת - (בנכר / אלתר דרויאנוב)

ממקום מושבה באיטליה מנסה מורן אטיאס, שגרירתנו בנכר, לנהל מערך הסברה פרטי משלה - ("מורן אטיאס שגרירתנו בנכר" - אתר mako - ערוץ 2)
שוֹנוּת, אחֵרוּת, נוכריוּת
”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.“ (שמות יב, פסוק מג)

”בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי-נֵכָר, עַרְלֵי-לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר, לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי, לְחַלְּלוֹ אֶת-בֵּיתִי--בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת-לַחְמִי, חֵלֶב וָדָם, וַיָּפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, אֶל כָּל-תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.“ (יחזקאל מד, פסוק ז)

מקראי. מקבילות בשפות אחרות באותה משמעות: אכדית: nakāru בהוראת מוזר, נכרי, אויב. ארמית: נכרי (מקביל לעברית: נוכרי), סורית: ܢܘܼܟ݂ܪܵܝܵܐ (נוּכְרָיָא).
ככל הנראה ההוראה המקורית של השורש הייתה: בולט, ניכר, ומשם הושאל לדבר זר ולא שייך.^[1]

השורש נ־כ־ר הוא שורש מגזרת חפ"נ.

↑ ר' משה אשכנזי, הואיל משה שמואל א כג, ז. הוא גם הקביל שם לשורש ג־ו־ר בחילוף ג/כ.