מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
יהודה
|
הגייה* |
yehuda
|
חלק דיבר |
שם פרטי
|
מין |
זכר
|
שורש |
י־ה־ד
|
דרך תצורה |
משקל קְטוּלָה
|
נטיות |
|
- אחד משנים־עשר שבטי ישראל הנקרא ע"ש בנם הרביעי של יעקב אבינו ולאה אמנו.
- ”וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יהוה עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה“ (בראשית כט, פסוק לה)
- ”יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה“ (בראשית מט, פסוק ח)
- ”וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב.“ (במדבר ב, פסוק ג)
- ”יהודה אבנו נֹפך ומפה שלו צבוע כמין שמים ומצוייר עליו אריה“ (במדבר רבה, פרשה ב, סימן ז)
- שמה של ממלכה בתקופת בית ראשון ובתקופת בית שני שעיקר תושביה מתייחסים על שבט יהודה.
- ”וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף.“ (שמואל א׳ יא, פסוק ח)
- ”לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל וּלְהָקִים אֶת-כִּסֵּא דָוִד עַל-יִשְׂרָאֵל וְעַל-יְהוּדָה מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע.“ (שמואל ב׳ ג, פסוק י)
- ”וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה אֶל-בֵּית-אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.“ (מלכים א׳ יג, פסוק א)
- שמו של אזור בדרום ארץ ישראל, צפונית לירושלים ודרומה; נחלת שבט יהודה.
- ”וַיֹּאמֶר-לוֹ מִיכָה מֵאַיִן תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹכִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא.“ (שופטים יז, פסוק ט)
- ”שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר, יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל; וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת; [...] וּבִיהוּדָה, הָהָר וְהַשְּׁפֵלָה וְהָעֵמֶק.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ט, משנה ב)
- שם פרטי לזכר.
- ”יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּשְׁמַעְיָה וְיִרְמְיָה.“ (נחמיה יב, פסוק לד)
- ”יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ.“ (משנה, מסכת חגיגה – פרק ב, משנה ב)
- ”לְקַיֵּם וְלֹא קִיֵּם, פָּטוּר; שֶׁהָיָה בַדִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא.“ (משנה, מסכת שבועות – פרק ג, משנה ו)
- ”רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה ב)
- ”יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ה, משנה כ)
- עפ"י מסמכים בבלים, בתקופה הפרסית, "אֲל-אִיָחֻדֻ" āl iaḫudu היא "עיר יהודה", היה שמה של ירושלים בפי תושבי יהודה .[1]
קישורים חיצוניים[עריכה]
|
|
|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודה |
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה,2016, ספר יוסף נוה, תשע"ו, עמ' 11-15