מקור השם מאכדית בהגיית: אַשְׁ-אַרַנֻ בהוראת: יער וגם בהוראת אדמה מושקית היטב רכה ומושרית, כהוראת הפועל: שַׁרה (בנוזל), כך גם בערבית בהגיית: ת'ריה. אדמת השרון מאופיינת באדמת חמרה רכה ולחה בה צמח יער מהיערות החשובים של ימי המקרא. יער השרון השתרע ממרגלות הכרמל בצפון ועד לירקון בדרום, וגדל בו אלון התבור. עץ זה הוא היעיל והשימושי ביותר לחרשת, בגלל גובהו וטיבו לכסיחה, ובעיקר משום שהוא מתחדש במהרה לאחר שכרתו את גזעו. לפיכך דומה שכאן מצוי היה ”גֵּיא חֲרָשִׁים“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק יד) בו פעלה כנראה, חרושת העץ והמתכת של הפלישתים ומלכי ישראל [1] ביצות השרון שימשו לגידול בקר בימי המקרא, משום העשב הרענן שגדל בהן, ואכן שמו של שר בקר-הרועים בממשלת דוד היה ”שוטריהשרוני“ (דברי הימים א׳ כז, פסוק כט)
יש המשייכים אל השורש שׁ־ר־ה כנראה מן השורש י־שׁ־ר במשמעות 'מישור, אזור ישר ושטוח'[2][3]. ישנם הקושרים למילה המקראית שָׁרָה ”עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ“ (ירמיהו ה, פסוק י). תרגום השבעים תרגמו ”הַשָּׁרוֹן“ (ישעיהו סה, פסוק י) ליוונית בהגיית: 'דרימוס' (δρῡμός) בהוראת סבך, יער.
אולם במקומות אחרים תרגמו השבעים 'שרון' בהוראת: מישור. אהרוני וליונשטם בהתאם מוסיפים, ששרון הוא שם נרדף למישור. במילון התנ"ך מוסבר, ששרון הוא כנראה מלשון מישר, ובלקסיקון המקראי מפרשים את שרון מלשון ישר .
ערך בוויקיפדיה: שרון
מדריך טיולים בוויקימסע: שרון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שרון