מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מנשה
הגייה * menashe
חלק דיבר שם פרטי
מין זכר
שורש נ־שׁ־י/ה
דרך תצורה משקל מְקַטֵּל
נטיות
נחלות שבטי ישראל אחד משנים־עשר שבטי ישראל הנקרא על שמו של מנשה, בנו הבכור של יוסף ואחיו של אפרים .
”וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה; וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי בָנָיו, עִמּוֹ – אֶת-מְנַשֶּׁה , וְאֶת-אֶפְרָיִם.“ (בראשית מח , פסוק א ) ”וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה : שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה , הַבְּכוֹר.“ (בראשית מח , פסוק יד ) ”וְעָלָיו, מַטֵּה מְנַשֶּׁה ; וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה , גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר.“ (במדבר ב , פסוק י )
שם פרטי לזכר.
”וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי-דָן אֶת-הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשֹׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד-יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ.“ (שופטים יח , פסוק ל ) ”וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם-אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו.“ (מלכים ב׳ כ , פסוק כא ) ”מִבְּנֵי חָשֻׁם מַתְּנַי מַתַּתָּה זָבָד אֱלִיפֶלֶט יְרֵמַי מְנַשֶּׁה שִׁמְעִי.“ (עזרא י , פסוק לג ) מן הפועל נשה . במצרית קדומה 'מַנטִי' mnty בהוראת סבל , סוחב . מושאל לדמוטית מנט. השוו 'סבל בית יוסף' .
אטימולוגיה נוספת גוזרת עפ"י מצרית קדומה חאג ḫꜥj בהוראת 'להופיע' .בלשון דימוטית חַא - ḫꜥ , בהוראת לזרוח, ומשם מושאל לקופטית מֲנשָׁי ⲙⲁⲛϣⲁⲓ בהוראת מזרח (נחלת שבט מנשה נמצאה בגבולה המזרחי של א"י המקראית). ערבית - מוניס .
ערך בוויקיפדיה: שבט מנשה