"שלש אניות-מלחמה של בעלי הנגב עזבו בשמיני לירח זה את חוף נארפאלק, ותפגענה בשתי אניות של בעלי הצפון ותסתערנה עליהן בחזקת היד." ("המגיד", 10 באפריל 1862, עמ' 4, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
בהתנבא ישעיהו על בבל אותה יתקיפו שבטי עילם ומדיים הציע פרופ' טור סיני לתקן את הפסוק התמוה: ”מַשָּׂא, מִדְבַּר-יָם: כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב, לַחֲלֹף, מִמִּדְבָּר בָּא, מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה“ (ישעיהו כא, פסוק א) ובמקומו: ”מַשָּׂא, מִדְבַּר-יָם: כְּסוּפוֹת בַּגָנְבֹּל, חֲלֹף, מִמִּדְבָּר בָּא, מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה“ (ישעיהו כא, פסוק א). ארץ גמבולו (Gambulu) הורכבה משבטי ארמים בבבל העתיקה.נחשבו לשבט החזק ביותר לאורך הגבול המזרחי של בבל (או בדרום לעבר הגבול עם עילם) מיקומם המדויק לוטה בערפל ישנם חוקרים הממקמים את גבולותיה: "מדרום לנהר דיאלה לכיוון הגבול האלאמי. אצל הגיאוגרפים הערביים, "גַ'נְבֻלֲה" הוא קן נסרין הנמצא במדבר דרום מזרחית לבבל, סמוך לאגם מלח גדול [1]. מלך אשור סרגון השני (722-705 לפנה"ס) ניהל מלחמה נגדם בעיר דור-אתרה וגירש 18,430 מתושבי המקום. הגמבולו, יחד עם שבט פוקודו, המשיכו להיות חשובים מבחינה פוליטית עד המאה השישית לפנה"ס.
יש המפרשים את נגב כקשור בנָגַב (ב) או לחלופין מלשון ניגוב, היינו: ארץ "מנוגבת", וזאת משום שאזור הנגב הוא צחיח ומנוגב מגשמים וזאת עפ"י אמירתם של חז"ל - ”בית שמנוגב מכל טובה“ (בבלי, מסכת תמורה – דף טז, עמוד א) , ומכאן חידש בן יהודה את "מגבת". ארץ הנגב - מילולית ה"ארץ היבשה". בנוסף מופיעים במקרא אזורים בעלי ה"קידומת" נגב המסמלת איזור צחיח : נגב-יהודה, נגב-ערד, ועוד.
יש סברה הטוענת ל"מוצא גנטי משותף" עם תיבת "גַ'נוּב" (جنوب) הערבית, בהוראת "דרום" , התואמת בשיכול אותיות , לתיבת "נגב" העברית.