צפון התקדש על ידי הכנענים ומקדש אלילם קרוי על שם פסגות "הר צפון" הקרוי בערבית: ג'בל אל־אקרע שלחופי הים התיכון על גבול סוריה־טורקיה, מעין הר אולימפוס כנעני ומקום משכנם של האלים"[1] מכונה במקרא ”הר ההר“ (במדבר לד, פסוק ז-ח). האלהת הצפון מרומזת במקום נוסף במקרא ”צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו“ (תהלים פט, פסוק יג) מכאן עולה, שצפון וימין הם, כנראה, גם שמות של הרים [2].
צָפוֹן אֲמִתִּי (צָפוֹן גֵּיאוֹגְרָפִי): בטופוגרפיה - הכיוון אל הקוטב הצפוני הגיאוגרפי.
צִפּוּן-הַמַּפָּה: בטופוגרפיה - הנחת מפה באופן שקוויה יהיו מקבילים לקווים המתאימים להם בשטח. ציפון מפה נעשה בדרך כלל על ידי הקבלת קווי האורך של המפה לכיוון הצפון בעזרת מצפן.
צְפוֹן-הַמַּצְפֵּן: בטופוגרפיה - הכיוון שהמחוג המגנטי של המצפן מורה אליו.
צִפּוּן-הַמַּצְפֵּן: הנחת מצפן באופן שהקו צפון-דרום שלו יופנה בכיוון המחוג המגנטי. במצפני שבהם צמוד המגנט ללוח השנתות (כגון: מצפן מנסרתי), נעשה הציפון מאליו.
צְפוֹן-הָרֶשֶׁת: בטופוגרפיה - כיוון הצפון, שמראים קווי-רשת הקואורדינטות של המפה.
צָפוֹן מָגְנֵטִי: בטופוגרפיה - הכיוון אל הקוטב המגנטי הצפוני, הנמצא בקרבת הקוטב הצפוני הגיאוגרפי.
המונחים לעיל על פי "מילון מונחים צבאיים", הוצאת צה"ל אג"ם מה"ד, 1980
המילה צָפוֹן מופיעה בחז"ל בחילוף עיצורים כתעתיק שונה למילה סַבּוֹן אך אין שום קשר אטימולוגי.
