צפון התקדש על ידי הכנענים ומקדש אלילם קרוי על שם פסגות "הר צפון" הקרוי בערבית: ג'בל אל־אקרע שלחופי הים התיכון על גבול סוריה־טורקיה, מעין הר אולימפוס כנעני ומקום משכנם של האלים"[1] מכונה במקרא ”הר ההר“ (במדבר לד, פסוקים ז–ח). האלהת הצפון מרומזת במקום נוסף במקרא ”צפון וימין אתה בראתם, תבור וחרמון בשמך ירננו“ (תהלים פט, פסוק יג) מכאן עולה, שצפון וימין הם, כנראה, גם שמות של הרים [2].
צָפוֹן אֲמִתִּי (צָפוֹן גֵּיאוֹגְרָפִי): בטופוגרפיה - הכיוון אל הקוטב הצפוני הגיאוגרפי.
צְפוֹן-הַמַּצְפֵּן: בטופוגרפיה - הכיוון שהמחוג המגנטי של המצפן מורה אליו.
צִפּוּן-הַמַּצְפֵּן: הנחת מצפן באופן שהקו צפון-דרום שלו יופנה בכיוון המחוג המגנטי. במצפני שבהם צמוד המגנט ללוח השנתות (כגון: מצפן מנסרתי), נעשה הציפון מאליו.
צְפוֹן-הָרֶשֶׁת: בטופוגרפיה - כיוון הצפון, שמראים קווי-רשת הקואורדינטות של המפה.
צָפוֹן מָגְנֵטִי: בטופוגרפיה - הכיוון אל הקוטב המגנטי הצפוני, הנמצא בקרבת הקוטב הצפוני הגיאוגרפי.
המונחים לעיל על פי "מילון מונחים צבאיים", הוצאת צה"ל אג"ם מה"ד, 1980
לערך העוסק בצַפּוֹן, מילה תלמודית; ראו סבון.
