בפסוק ”וְיָרַד הַגְּבוּל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה“ (במדבר לד, פסוק יא) לרוב המפרשים לשון הכאה ושבירה מחא. וי"מ לשון לשון לשון ביטול וסיום (כמו נמחה). (הכתב והקבלה)
לפי שהיו עבדים למלך מצרים היו יוצאין בשוק ונוטלין פת ובשר ודגים, ואין אדם מוחה בידם. יוצאין בשדה ונוטלין תאנים וענבים ורמונים, ואין מוחה בידם פסיקתא זוטרתא שמות פרשת בשלח פרק טז סימן ג
מחאה בפני שנים מחאה וכותבין אף על פי שלא אמר להם כתובו, וכיון שמיחה בשנה ראשונה אינו צריך לחזור ולמחות בכל שנה ושנה, אבל צריך שלא יהיה בין מחאה למחאה שלש שנים גמורות, לפיכך צריך למחות בסוף כל שלש שנים, ואם מיחה ועמד שלש שנים גמורות ואחר כך מיחה אינה מחאה. רמב"ם טוען ונטען פרק י"א הלכה ח
