מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עד
הגייה * ad
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ע־ו־ד
דרך תצורה משקל קַל
נטיות
לשון המקרא ”בִּטְחוּ בַיהוָה עֲדֵי-עַד כִּי בְּיָהּ יְהוָה צוּר עוֹלָמִים“ (ישעיהו כו , פסוק ד ) ”שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ; עַד־ עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.“ (שמואל א׳ ב , פסוק ה ) ”יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא-תֵבֹשׁוּ וְלֹא-תִכָּלְמוּ עַד-עוֹלְמֵי עַד “ (ישעיהו מה , פסוק יז )
מקבילה בערבית غد (עַ'ד) – מחר .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עד
הגייה * ad
חלק דיבר מילת יחס
מין
שורש ע־ו־ד
דרך תצורה
נטיות
לשון המקרא ”וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.“ (בראשית יא , פסוק לא ) ”וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ.“ (שופטים יח , פסוק ל ) ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן: מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ, עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ.“ (אסתר ה , פסוק ו ) לשון המקרא ”יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים יַחַד אָנֹכִי עַד אֶעֱבוֹר.“ (תהלים קמא , פסוק י ) ”וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ.“ (קהלת יב , פסוק א ) לשון המקרא עד אחד : אפילו .
”וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.“ (שמות ט , פסוק ז ) ”וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד.“ (שופטים ד , פסוק טז ) ”וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן; עַד אוֹר הַבֹּקֶר עַד אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן.“ (שמואל ב׳ יז , פסוק כב )
1. מקביל לאכדית: adi , אוגריתית: 𐎓𐎄 (עד), ארמית: עד . קרוב לערבית: عَدَا (עַדַאַ) - חוץ מ־.
2. קרוב לעוד (2). מקביל לאכדית: adi , adu - בזמן ש־. ארמית: עַד לֹא .
3. קרוב לאכדית: ēdu - רק, יחיד, לבד.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עד
הגייה * ad
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ע־ד־י/ה
דרך תצורה משקל קַל
נטיות
לשון המקרא ”בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל.“ (בראשית מט , פסוק כז ) ”נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ בַּל יְחַזְּקוּ כֵן תׇּרְנָם, בַּל פָּרְשׂוּ נֵס; אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה פִּסְחִים בָּזְזוּ בַז.“ (ישעיהו לג , פסוק כג )
מקביל לארמית: "עֲדָאָה " - שלל, ביזה. משורש עד"ה בהוראת: לקיחה, הסרה, השוו לפועל הארמי "עַדֵּי ", ולפועל העברי הֶעֱדָה .
יש מפרשים שטוענים שהוראת המילה אינה "שלל" אלא היא מילת יחס (עַד ב ) ללא נסמך, או בהוראת: נצח, זמן ארוך (עַד א ).[ 1]
לשון המקרא עֵדוּת .
”לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ.“ (צפניה ג , פסוק ח )
הופעה יחידאית בזמן עבר. במקרא נפוצה צורת הבינוני "עֵד " המשמשת בעיקר כשם־עצם, ראו שם בגיזרון.
יש מפרשים בפסוק הנ"ל שהכוונה לבזוז (עַד ג ), או שהכוונה "קומי לנצח" (עַד א ).
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עד
הגייה * ed
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ע־ו־ד א
דרך תצורה משקל קָטֵל
נטיות ר׳ עֵדִים
לשון המקרא נוכח בהתרחשות כלשהי, ושמסתמכים על דבריו על מנת לאשש מידע קיים או להסיק מידע חדש.
”עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל-פִּי עֵד אֶחָד“ (דברים יז , פסוק ו ) בהשאלה מן (1): חפץ המהווה סימן או סמל לאירוע כלשהו.
”וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה, וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ.“ (בראשית לא , פסוק מד ) ”וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ, וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם.“ (יהושע כד , פסוק כז ) לשון המקרא הצהרה משפטית שמוסר העֵד (1) על מנת לאשש קיום של אירוע או מצב מסוים.
”לֹא תִרְצַח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב, לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר“ (שמות כ , פסוק יב ) ”מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר.“ (משלי כה , פסוק יח )
1-2. בינוני-פָּעֵל מהפועל עָד ד . יש המקשרים לערבית: عَادَ (עַאדַ) - לשוב, לחזור (קרוב לעוֹד ); כי העֵד חוזר בעדוּתו על הדברים שראה.[ 2] עֵדוּת .
יש שפירשו ש"עֵד" הכוונה לאדם שמתרה ומזהיר, כמו הפועל "העיד " שהוראתו: התרה, הזהיר.[ 3] עדות " בהוראת: חוק, מצוה, ואינו קשור באופן ישיר ל"עֵד".
3. מקביל לצורה החז"לית "עֵדוּת " הרגילה כיום.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא עד
הגייה * ed
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ע־ד־ד ב
דרך תצורה משקל קָטֵל
נטיות ר׳ עִדִּים
לשון המקרא מטונף .
”וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ, וּכְבֶגֶד עִדִּים כׇּל צִדְקֹתֵינוּ וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ וַעֲוֺנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ.“ (ישעיהו סד , פסוק ה ) לשון חז"ל וסתי .
מילה יחידאית במקרא.
הוצעו כמה אפשרויות לגיזרון: יש המקשרים לשורש עד"ה בהוראת: הסרה, לקיחה, שבני אדם מסירים ומרחיקים עצמם מבגד כזה.[ 5] [ 6] עַד ג - ביזה, שבדרך כלל בגדים שנלקחים כביזה מגואלים בדם.[ 7] عَادَة (עַאדַה) - וסת, מחזור נדה.[ 8]
↑ ר' נפתלי הרץ-ויזל, בראשית מט, כז. ↑ מילון קליין .↑ אם למקרא דברים יז,ו. ↑ בכתב יד קאופמן מנוקד: "עֵדִים". ↑ רש"י. ↑ מיוחס לרבנו גרשום, בבא בתרא ט' ע"ב. ↑ ראב"ע, ריב"כ. ↑ שד"ל.
