”ציפה, אשת אברהמ’ל, היתה, אמנם, לפי עדות השכנות, לא טובת-מזג ביותר: בעלת-בית קשה וקפדנית, ולשונה – ארוכה קצת מן המידה“ (מן הזווית, מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)
בהשאלה מן (1): סימנים ועובדות שגורמים להאמין שדבר מסוים הוא אמיתי ונכון.
1. שם־עצם מופשט מהמילה המקראית "עֵד". אמנם בלשון המקרא המילה "עֵד" משמשת גם בהוראת שם־העצם המופשט, והמילה "עֵדוּת" משמשת בהוראות אחרות (ראו עֵדוּת ב), ורק בלשון חז"ל החל לשמש בהוראה זו.
3. תרגום שאילה מערבית: شهادة (שַׁהָאדָה) - עדוּת (1).
1. זו הוראת המילה ברוב המקרא, עפ"ר בהקשר למשכן או לארון שבהם הונחו "לוחות העדות", שכתוב בהם עשרת הדברים שעליהם נכרת הברית בסיני (שמות לד, כז). קרוב להוראה (2), כיון שהחוקים והמצוות הם תוכן הברית. השוו לאכדית: adû - ברית או חוזה בין לא-שווים (כגון אדון לווסל), וגם בהוראת: צווים, פקודות. ארמית קדומה מכתובות סַפִירָה: 'עדן' – ברית.[1]
לדעת חוקרים רבים אין קשר אטימולוגי בין המילים המקראיות "עֵד" ו"עֵדוּת". אמנם יש שהציעו שהמשמעות המקורית של המילה "עֵד" היתה: דבר המהווה סמל וסימן לאירוע כריתת ברית (השוו בראשית לא, מד; כא, ל), ומשם "עֵדוּת" בהוראת: פריט המכיל את תוכן הברית, ובהמשך בהוראת: ברית, וגם: חוק, ובצורת הרבים: "עֵדֹת". ובמקביל משמעות המילה "עֵד" התרחבה לאדם שהיה נוכח ויכול לאשש את האירוע.
2. בהוראה זו מופיע רק בספר תהלים, והיא צורת יחיד של המילה הנפוצה יותר "עֵדֹת" או "עֵדְווֹת", ע"ד הארמית שבה חילוף וּ/וֹ בין יחיד לרבים. קיימת מילה דומה בסורית: ܥܵܕܲܬ (עָדַת) - מנהג, חוק, וברבים: ܥܵܕܲܬܹ̈ܐ (עָדַתָא).
המילה מופיעה פעם אחת במקרא, ובמקבילה בדברי הימים (ב כג, יא).
המשמעות לא ברורה; יש מפרשים שהוא מין תכשיט,[1] או שהכוונה בגדי מלכות,[2] ולפ"ז הוא משורש עד"ה. אחרים פירשו שהכוונה לכתב למשהו המסמל את הברית, כגון הלוחות או ספר התורה.[3] ולפ"ז הוא משורש עו"ד ומקביל לעֵדוּת ב.
ערך בוויקיפדיה: עדות