נוכח

ערך זה עוסק בשכנוע או במשפט. לערך העוסק בנוכחות; ראו נכח.

נוֹכַח[עריכה]

לשון המקרא שוכנע בנכונות טענה כלשהי. הוכח כאמת.
- ”הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת“ (בראשית כ, פסוק טז)
- בתחילה חשד הבלש כי ראובן אשם, אולם לאחר מכן נוכח לדעת כי שמעון הוא האשם.
- ”אך יום אחד נוכחתי, כי טעיתי בחכמת הפרצוף שלי.“ (סיפורו של ג'משיד, מאת מנחם קפליוק, 1974, בפרויקט בן יהודה)
לשון המקרא [לא בשימוש] הוּבָא לְמִשְׁפָּט.
- ”שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי“ (איוב כג, פסוק ז)
- ”לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהוָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ“ (ישעיהו א', פסוק י"ח)

השורש ו־כ־ח הוא שורש מגזרת נפ"יו.

הבניינים פיעל והתפעל הם עדות לכך שבמקור השורש הוא עם ו' ולא עם י'.
בבניינים התפעל ופיעל על כל זמניהם, וכן בבניין הפעיל בזמן הציווי, עה"פ יכולה להינקד בצירה ואחריו פתח גנובה או בפתח, דהיינו; אֶתְוַכֵּחַ אוֹ אֶתְוַכַּח, מְוַכֵּחַ אוֹ מְוַכַּח, הוֹכֵחַ אוֹ הוֹכַח וכו'...

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נוכח
הגייה^*	nokheakh
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	נ־כ־ח
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	ר׳ נוֹכְחִים; נ׳ נוֹכַחַת, נ"ר נוֹכְחוֹת

מן הפועל נָכַח שחודש ממילת היחס המקראית נֹכַח.