בזה

יש להוסיף לדף זה את הערך: ב בִּזָּה ב.

בִּזָּה א

רכוש־האויב שהמנצח לקח לעצמו, לאחר שגבר עליו בקרב.
- ”עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת-יָדָם.“ (אסתר ט, פסוק י)
- ”וַיַּכּוּ אֵת כָּל-הֶעָרִים סְבִיבוֹת גְּרָר כִּי-הָיָה פַחַד-יְהוָה עֲלֵיהֶם וַיָּבֹזּוּ אֶת-כָּל-הֶעָרִים כִּי-בִזָּה רַבָּה הָיְתָה בָהֶם.“ (דברי הימים ב׳ יד, פסוק יג)
- כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרץ זו ביזת הים (ספרי על דברים טו טו)

בעברית מקראית-קדומה נפוצה תיבת שלל, בעוד תיבת: בַּז החלה נפוצה רק ברובד עברית מקראית-מאוחרת, הקרובה ללשון חז"ל.

השורש ב־ז־ז הוא שורש מגזרת הכפולים.

המטה לפי גזרת השלמים איננו משתבש, הצורות; הִתְבַּזֵּז, בָּזַז, נִבְזַז ראויות ומותרות אף הן.
יש גם הדוגלים בזמן העבר של בניין נפעל על-דרך הצורה "נָבַז".

נתן יחס מזלזל. חשב או עשה מעשה המבטא ריחוק ושאט נפש.
- ”כִּי דְבַר-יְהֹוָה בָּזָה וְאֶת-מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ.“ (במדבר טו, פסוק לא)
- ”מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי...“ (שמואל ב׳ יט, פסוק ח)
- ”כֹּה אָמַר-יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה-נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים...“ (ישעיהו מט, פסוק ז)
- ”זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה.“ (תהלים נא, פסוק יט)