משתמש:ניר

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Wiki Half.JPG אני בחופשת ויקי עד לתאריך בלתי ידוע עקב שירות צבאי, ניתן ליצור קשר באמצעות דוא"ל.


ציטוטים נבחרים מפסיקת בית המשפט העליון[עריכה]

  • "...מלים נדרכות, נסדקות, יש ונשברות, מכבד הנטל, מעצמת המתח, מועדות, מחליקות, אובדות, נמקות מאי-דיוק ולא יכירן מקומן, לא ידעו מנוח..." (ת' ס' אליוט, "ארבעה קווארטטים") ועל כך הוסף: "כל מילה, כל ביטוי בשפה ניתן לפרשם בצמצום וניתן לפרשם ברחבות, אף ברחבות-יתר. ואולם ככל שנרחיב ונוסיף ונרחיב נגיע לנקודה שבה יימתח קרום המעטפת עד לקצה-יכולתו. משהגענו לכאן, ואם נוסיף ונרחיב, יפקע הקרום והמילה או הביטוי יאבדו ממשמעותם הגרעינית." (רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, פ"ד נה(1) 199, 253 - 254)
  • "חברתי השופטת נאור הסבה תשומת-לבי להגדרת המושג "דג" בפקודת הדיג, 1937, ולפיה "'דג' פירושו כל חית-מים בין שהיא דג ובין שאינה דג..." (סעיף 2). הנאמר - על דרך ההפלגה ואפשר שלא כל-כך על דרך ההפלגה - כי "תאונת דרכים" פירושה כל תאונה בין שהיא תאונת דרכים ובין שאין היא תאונת דרכים?" (ע"א 1109/00 אליהו מזרחי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(2) 49, 60)
  • "הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-דק הוא, דק-מכל-דק, דק-על-דק-עד-אין-נבדק. מי הוא זה ואיזה הוא שיבדיל בין תכלת לכרתי ובין כלב לזאב לפני עלות השחר?" (ע"א 7504/95 גאנם יאסין נ' רשם המפלגות, פ"ד נ(2) 45, 74)
  • "יש קוקטייל תרכובות כימיות הקרוי "מי מלך". המדובר הוא בחומצה גופרתית (H2SO4) ובחומצה מילחית (HCL) שעירבובן זו בזו יוצר תערובת שבכוחה להמס (כמעט) כל חומר שהוא. בענייננו שלנו נתערבבו שני אלה: "הלכת קינזי" והעומס הקשה המוטל על בתי-המשפט. התערובת של השניים בכוחה להמיס צדק, ואכן ממִסה היא צדק." (בש"פ 7971/01 מדינת ישראל נ' דני טיקמן (לא פורסם))
  • "על דרך ההפלגה נאמר, שכיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים, ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קרא הוא אל חבריו: קומו ונעלה ציון - אל בית המשפט העליון" (בג"ץ 2148/94 אמנון גלברט, עו"ד נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ויושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, השופט מאיר שמגר, פ"ד מח(3) 573, 600)
  • "הנה-כי-כן: העותרים מחזיקים ב'עתירת מגירה'; המדינה מחזיקה ב'תשובת מגירה'; והטיעונים ידועים ומוכרים. בנסיבות אלו אמרנו אל-ליבנו: מדוע לא נכין גם אנו פסק דין שהוא מעין 'פסק דין מגירה'" (בג"ץ 5272/05 משל"ט - מכון משפטי לחקר טרור וסיוע לנפגעיו נ' אריאל שרון (לא פורסם))
  • "המיתולוגיה היוונית תיארה את הצדק כאלה, ניצבת על כן, ועיניה מכוסות. תיאור זה, אף אם היה יפה לימים ההם, אינו מתאים לזמן הזה. אני מדמה לעצמי את הצדק כאדם המחפש את הדרך הראויה, נע ונד, בעיניים פקוחות. הוא עומד לפני יער עבות של כללי משפט לאין ספור, שעוברת בו דרך המלך, אך ממנה מסתעפים גם דרכי משנה, שבילים ומשעולים צרים. עליו לעבור את היער כדי להגיע אל מחוז חפצו: משפט צדק. כדי להגיע לשם, הוא מוכן לסטות מדרך המלך, לחפש דרך אחרת וללכת גם במשעולים צרים. אך הוא אינו יכול לעשות קפיצת הדרך, בלי לעבור ביער, ישר אל מחוז חפצו." (דנ"א 2401/95 רותי נחמני נ' דניאל נחמני, פ"ד נ(4) 661, 785)
  • "הערה לשונית : ההלכה עושה שימוש תדיר בביטוי "ודאות קרובה", וביטוי זה מוקשה מעט: אם זו "ודאות" מה עניין ה"קרובה", והרי ודאות היא ודאות; ואם היא אך "קרובה", כיצד זה שהיא "ודאות"? אף אתה אמור: כוונת האומרים היא ל'קרבה לוודאות'" (בג"ץ 606/93 קידום יזמות ומו"לות (1981) בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד מח(2) 1, 27)
  • "חוות-הדעת של חבריי כולם פרושות לפניי. הוספתי ופרשתי לידן את שלוש חוות-הדעת שנתנו בערעור נושא הדיון... סקרתי את חוות-הדעת כולן והנה הן מאופק-אל-אופק. כל שיכול וניתן להיאמר נאמר באותן חוות-דעת, ויותר מאשר פעם אחת. הפוך בהן והפוך בהן שכל בהן. קראתי והפכתי והיפכתי. שקלתי ואיזנתי ואיפסתי. עשיתי כל אלה - ומדעתי לא שיניתי. על עומדי אני עומד ורגליי יציבות... האיש הקטן בתוכי, אותו אישון-מצפון השוכן בלבי, לא רגז ולא רטן; נהפוך הוא: הוא הורה אותי הדרך, הוא עודדני בדרכי. עתה, לעת הדיון הנוסף, נועצתי בו שוב, ותשובתו עתה הייתה כתשובתו בתחילה." (דנ"פ 3391/95 סימון בן-ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 377, 475 - 476)
  • "הברבור אשר בצעירותו, בהיותו ברבורון, לא היה בחברת הברווזים אלא ברווזון מכוער, גדל והיה לברבור יפה, ברבור-בין-ברבורים. ואולם עצם העובדה שאותו ברבור גדל בין ברווזים היה בה, בדרך הטבע, כדי להשפיע על דרכיו, על מנהגותיו, על המנייריזמים שלו. רצונו המודע והלא-מודע של הברבור להידמות לסביבתו השפיע על התנהגותו, ועל-אף היותו ברבור התנהגותו במובנים מסוימים הייתה התנהגות של מעין- ברווז. כך הן נורמות במשפט, שמושפעות הן במידה מסוימת מסביבתן." (רע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 465)
  • "המעט שנוכל לומר על התמונה שנגלתה נגד עינינו הוא: בוקה ומבוקה ומבולקה. הנה הוא סמאל - שד הכספים הייחודיים - עולה אלינו באוב ; עוטה הוא מסכה חדשה על פניו ומרקד הוא נגד עינינו כבימיו הרעים בעבר." בג"ץ 7042/97 מועצת תנועות-הנוער בישראל נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד נב(3) 433, 458)
  • בעקבות שירו של דן אלמגור "כשאת אומרת לא" - "האמנם כך הוא? האמנם "לא" הוא "אולי "? האמנם "לא" הוא "בוא"? האמנם "לא" הוא "כן", ואף "עוד יותר מזמין מ'כן'"? אין ספק בליבנו שהפזמונאי כתב דברים שכתב בחיוך, בקלילות ובבדיחות-דעת - בוודאי בכשרון - ואולם מתגנב חשש אל-לב כי יש שיראו בדבריו מורה-דרך להליכות ולמינהגות, וכאומרים: ממנו נשמע וכן ננהג. ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאשה אומרת "לא" היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי יומיום וכהוראתו במילון. כך אשה, כך גבר, כך ילד, כך ילדה, כך זקן, כך זקנה, כך כל אדם. "לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא" שהוא "כן". אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן ואין לילה שהוא יום - והכל אם מדברים אנו בלשון בני-אדם." (ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' אופיר בארי, פ"ד מח(1) 302, 381)
  • "דבר אחרון: אני מתקשה להשתחרר מהתרשמות כי מדברים אנו בחנה ומכוונים אנו לפנינה. מדברים אנו בחוק השבות ובפירוש הוראות בו ומכוונים אנו לנושא הגיור. ועל כך אומר: הבה נדבר אמת איש את רעהו, והרי כך - רק כך - נשפוט אמת ומשפט שלום בשערינו." (בג"ץ 2597/99 תאיס רודריגז טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412, 456)
  • "אין לך דבר צפוי יותר מראש מאשר התרחשות אירועים שלא ניתן היה לצפותם מראש" (ע"א 358/83 רחל שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, 855 - 856)
  • השופט ברק על הקשר בין משפט ולשון: "הפרשן אינו בלשן או לוגיקאי, ודבר חקיקה אינו חידה בלשנית או לוגית. חוק הוא יצירה תכליתית, ויש לתת לו פירוש, שיגשים את תכליתו." (ר"ע 277/82 נירוסטה בעמ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 826, 832); "תפקידו של הפרשן אינו רק לחשוף את קשת המשמעויות הלשוניות שהדיבור יכול לשאת. זהו תפקידו של הבלשן, אך השופט אינו אך בלשן. תפקידו של הפרשן הוא להכריע, איזו מבין קשת המשמעויות הלשוניות היא המשמעות השפטית, כלומר, המשמעות המגשימה את תכלית החקיקה ומטרותיה. אכן, פרשנות החוק מתחילה במלות החוק, אך לעולם אין היא מסתיימת במלות החוק" (בג"ץ 267/88 רשת כוללי האידרא, עמותה נ' בית המשפט לעניינים מקומיים, פ"ד מג(3) 728, 736); "אכן, הפרשן אינו אך בלשן, אך עליו להתחשב במגבלות הלשוניות. המשמעות המשפטית של הלשון, אשר נועדה להגשים את תכליתה של הנורמה המשפטית הנגזרת מתוך הלשון, חייבת להתיישב עם אחת המשמעויות הלשוניות של הטקסט... בהיעדר טענה ללקסיקון מיוחד... אין הפרשן רשאי לתת ללשון החוזה משמעות שהוא אינו יכול לשאת בלשון העברית." (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 318); "מהו מובנו הלשוני של הדיבור "בן-זוג" בשפה העברית? במתן תשובה לשאלה זו יש לפנות לתורת הבלשנות. יש להיעזר במהותה של הלשון ובבעיותיה. השופט הופך להיות בלשן, תוך שהוא נעזר בעולם הבלשנות... בעניין זה ניתן להיעזר במילונים ובשאר אמצעים להבנת הלשון העברית." (ע"א 2000/97 ניקול לינדורן נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד נה(1) 12, 25); "הפרשן אינו רשאי ליתן ללשון החוזה משמעות שהיא אינה יכולה לשאת בשפתה (הציבורית או הפרטית). כל פרשן חייב להיות בלשן. בעזרת הבלשנות הוא יוכל לקבוע את המשמעות שהטקסט עשוי לשאת בלשונו ובהקשרו..." (ע"א 11418/03 Megasong Publishing Aps נ' אורנים פרויייקטים 1994 בע"מ (לא פורסם)).

ערכים שיצרתי[עריכה]