”בבית היה הירשילי שלפוחית נפוחה מלאה אויר, כובש את רוחו ויצרו לדברי הוללות; יצא לחוץ, פקעה השלפוחית, והירשילי נהפך לנער שובב שאין כדוגמתו ועשה כל מה שלבו חפץ – ידו בכל וזרועו נטויה על כל הנערים כגילו.“ (בעמק הבכא, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
מקור המילה בתלמוד: ”תניא נמי הכי: ריאה שנימוקה, וקרום שלה קיים, אפילו מחזקת רביעית - כשרה; ניטלה שלפוחית שלה – כשרה.“ (בבלי, מסכת חולין – דף מז, עמוד ב) ופירש"י "שלפוחית - קרום שהולד מונח בה ובלע"ז מרי"ץ". המילה הגיעה מהארמית: שִׁילְפּוּחָא. לדעת חוקרים אחדים (כדוגמת Jastrow), מקור המילה בשורש נ־פ־ח, והלמ"ד אינה מקורית.