שלפוחית

שַׁלְפּוּחִית

שלפוחית אוויר

קרום נפוח דמוי שק בגופם של בעלי חיים.
- שלפוחית השתן הִנה איבר שרירי המאחסן את השתן שנוצר על־ידי הכליות.
- מחלת ההרפס מתאפיינת בריכוז שלפוחיות על העור.
לשון חז"ל רחם, האיבר בו גדל העובר.
- ”תנא: היא האם, היא טרפחת, והיא שלפוחית.“ (בבלי, מסכת חולין – דף נה, עמוד ב)
[מיושן] בלון נפוח.
- ”בבית היה הירשילי שלפוחית נפוחה מלאה אויר, כובש את רוחו ויצרו לדברי הוללות; יצא לחוץ, פקעה השלפוחית, והירשילי נהפך לנער שובב שאין כדוגמתו ועשה כל מה שלבו חפץ – ידו בכל וזרועו נטויה על כל הנערים כגילו.“ (בעמק הבכא, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)

מקור המילה בתלמוד: ”תניא נמי הכי: ריאה שנימוקה, וקרום שלה קיים, אפילו מחזקת רביעית - כשרה; ניטלה שלפוחית שלה – כשרה.“ (בבלי, מסכת חולין – דף מז, עמוד ב) ופירש"י "שלפוחית - קרום שהולד מונח בה ובלע"ז מרי"ץ". המילה הגיעה מהארמית: שִׁילְפּוּחָא. לדעת חוקרים אחדים (כדוגמת Jastrow), מקור המילה בשורש נ־פ־ח, והלמ"ד אינה מקורית.

1. קרום נפוח בחי:

2. רחם:

3. בלון:

ערך בוויקיפדיה: שלפוחית