לדלג לתוכן

גזר דין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

גְּזַר דִּין

[עריכה]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גזר דין
הגייה* gzar din
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ג־ז־ר, ד־ו־ן
דרך תצורה צירוף
נטיות ר׳ גִּזְרֵי דִּין או גִּזְרֵי דִּינִים
  1. החלטת בית משפט הקובעת את עונשו של הנאשם, לאחר שנקבעה אשמתו והוא הורשע.
    • "בתום הטענות לענין העונש יגזור בית המשפט את דינו של הנאשם; בית המשפט יקרא את גזר הדין בפומבי, יחתום עליו ויסמנו בתאריך קריאתו." (סע' 193 לחוק סדר הדין הפלילי)
  2. עונש מדיני שמים.
    • "מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע" (משנה, מסכת ערכין, פרק ג, משנה ה)
  3. ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת (מלכים א, ג, כה) - פראפזה לגזר דין עם פשרת חלוקה.

צירופים

[עריכה]

תרגום

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]


השורש גזר

השורש ג־ז־ר הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

[עריכה]
ג־ז־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל גָּזַר גּוֹזֵר

(ב׳ פעוּל: גָּזוּר)

יִגְּזֹר גְּזֹר לִגְזֹר
נִפְעַל נִגְזַר נִגְזָר יִגָּזֵר הִגָּזֵר לְהִגָּזֵר
הִפְעִיל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
הֻפְעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
פִּעֵל גִּזֵּר מְגַּזֵּר יְגַּזֵּר גַּזֵּר לְגַּזֵּר
פֻּעַל גֻּזַּר מְגֻּזָּר יְגֻּזַּר -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְגַּזֵּר מִתְגַּזֵּר יִתְגַּזֵּר הִתְגַּזֵּר לְהִתְגַּזֵּר
השורש דון

השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית קביעת זכיות וחובות בין אדם לחברו, חריצת משפט
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעלים

[עריכה]
ד־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּן דָּן יָדוּן דּוּן לָדוּן
נִפְעַל נָדוֹן נָדוֹן יִדּוֹן הִדּוֹן לְהִדּוֹן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל דִּיֵּן מְדַיֵּן יְדַיֵּן דַּיֵּן לְדַיֵּן
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִדַּיֵּן מִדַּיֵּן יִדַּיֵּן הִדַּיֵּן לְהִדַּיֵּן

הערות

[עריכה]
  • בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
  • בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
  • בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.